קלנדיה - בשטח ההפקר של החיים
מעבר לקצהו המזרחי של מחנה הפליטים, בשולי דרך המלך מרמאללה, מקום שמשום מה מעולם לא התעכבתי להוריד מבט אליו, נפער לעיני בור עמוק, כמו חור שחור באמצע היקום.
נוכח פליאתי כי רבה סיפר לי עובר אורח שהמקום בבעלות אדם שלפני כמה שנים התחיל לבנות כאן בית, אבל השלטונות, בטח השלטונות הישראלים, אלא מי? הורו לו להרוס את שכבר בנה ולא רק שהשקעתו ירדה לטמיון, השטח כולו הפך לסוג של שטח הפקר.
אז היה מי שראה בריק הזה הזדמנות עסקית והקים בקצהו ביתן ופתח סדנא לתיקון אופנועים.
קשים, קשים מאד החיים במחנה פליטים, אמר בן שיחי והמשיך בדרכו.
המקום שדומה יותר לבור להטמנת אשפה מאשר לעסק נורמטיבי, הוא שיקוף המקום שלפי החוק הישראלי (אלא מי?) הוא שטח שיפוט ירושלים ובפועל הוא שטח הפקר של החיים.
בצמוד לחורבות חנותו ומקור פרנסתו של עבדאללה זרועות חורבות חנותו של שכנו.
היה שם קיוסק בתוך אוטובוס מושבת. האיש, שלפני כשנתיים שוחרר משבע שנות מאסר בגין ירי ברגלו של אדם ששיתף פעולה עם השב"כ, מצא את פרנסתו במכירת משקאות קלים וסיגריות וחטיפים.
ועכשיו מה?
עכשיו המקום כולו נראה כשטח ששרידי חיים היו זרועים בו.
בכל הסחי ומאוס, הג'יפה והייאוש שמעבר לחומת האפרטהייד, לראות ילדים כבוגרים מצליחים לגבור את החומות והחסימות ומכשולי הדרך, שעל כזה אמר הכוהן הגדול:
"There is a crack in everything, That's how the light gets in" - זה מראה שמשובב את הנפש.