קלנדיה
בוקר של ייאוש גובר
רק ארבע עמדות פעלו כאשר הגענו בשעה 05:25, מה גם שכולן פעולה באיטיות מחרידה. למרות שהטורים לא חרגו מגבולות הסככה כאשר נכנסנו, הם התארכו בהתמדה מול עינינו, במיוחד כי קרוסלה אחת שמול שלושת הכלובים לא עבדה ולכן הכלוב נותר ריק. בשעה 05:40 עמדה מספר 3 נסגרה ומספר 5 נפתחה, אבל עמדה אחת עדיין לא עבדה.
בשעה 06:00 הטורים הגיעו עד מחצית עומקו של מגרש החנייה, וכבעור עשר דקות הם התפרקו לגמרי והאנדרלמוסיה הרגילה התחוללה. הסיבה הייתה, כנראה, כי הקרוסלה בכניסה לכלוב מספר 1 שהייתה סגורה שוב נפתחה, אנשים מיהרו להכנס לכלוב הריק, וזה שימש אות לכולם לרוץ קדימה. למעשה, זו הייתה אי-הבנה אשר לקח קרוב לחצי שעה לתקן.
אך התיקון לא החזיק מעמד, כי בשעה 07:08 הטור התפרק שנית – הפעם מתוך תסכול מאלה שעקפו את הטור. שניים מתוך שלושת הטורים הסתדרו שוב תוך עשר דקות. אך אנו לא זוכרות פעם אחרת שבו התפרק הטור פעמיים במשך אותו בוקר. זה הסביר את הייאוש הגובר אשר בטאו אלה שפנו אלינו – בנוסף לאטיות המעבר במשך כל אותו בוקר.
בשעה 06:25 הגיע נציג המנהל האזרחי ופתח את השער ההומניטרי, שם המתינו 15 בני אדם, והמשיך להפעיל את השער בצורה תקינה כל זמן שיכולנו לראות אותו. בשעה 07:30 איבדנו קשר עין אתו ואיננו יודעות כמה זמן הוא השאיר את השער פתוח. אך כאשר שוב יכולנו לראות את האזור ליד השער ההומניטרי בשעה 08:10, הנציג כבר לא היה שם.
בשעה 07:30 הצטרפנו לאחד הטורים לכלובים ולקח לנו 50 דקות (!) לצאת מן המחסום. מתוכן, בילינו 40 דקות בהתקדמות בתוך הכלוב. כאשר יצאנו בסוף מן הכלוב, עמדת בדיקה מספר 3 שוב נסגרה, שגרמה לעיכוב נוסף של כל טורי האנשים ההמתינים לעבור את המחסום – כאשר השעה כבר הייתה אחרי שמונה בבוקר.