קלנדיה
בוקר מאוד שקט בקלנדיה
05:20, כשהגענו, היו שלושה תורים שהתארכו עד לסוף מגרש החניה של המכוניות. יחד עם זאת, היו מעט אנשים בכניסה לחמשת תחנות הבידוק הפתוחות. שמנו לב שהחייל לא פתח את כל שלוש הקרוסלות. כתוצאה משיחת הטלפון שלנו או במקריות, הוא החל לפתוח את כל שלוש הקרוסלות, בהפרשי זמן סבירים. יחד עם זאת, לא נראה היה שהתורים מתקצרים. בשלב מסוים, נראה היה שהתורים הולכים להתפרק בשל תסכול הממתינים אך באופן פלא, הם נותרו תקינים.
עמדנו להתקשר היות ומספר לא מבוטל של אנשים המתינו מול השער ההומניטרי, כאשר ב-06:15 שני קציני המת"ק הגיעו. נראה כי התיחסו בנימוס לממתינים אך היו קפדנים מאוד. זוג צעיר שהגיע עם ילד שברור שהיה חולה, נאלצו לחכות לשעה 8 היות ולאישה היתה ויזה ולבעל לא היה אישור
היו מספר אנשים מבוגרים – חלקם בדרכם לתפילות באל-אקצא – שחיכו לשעה 8 כדי להיכנס.
שוטרת הגיעה, יחד עם ארבעה שומרים! הופתענו לראותם שותים ומעשנים. בדרך כלל, במהלך הרמדאן, הם מראים יותר איפוק.
07:40 התורים מוכלים מתחת לסככה אז הצטרפנו לאחד מהם. לקח לנו כ-30 דקות בכלובים, להגיע לתור שמול תחנת הבידוק; ועוד 30 דקות כדי לעבור. כולם נראו עצבנים מאוד מההמתנה הארוכה בתחנה. החייל תשאל כל אחד – ולעיתים היו חוסר הבנות בשל השפה. (נתניה שמשה כמתורגמנית כדי לעזור לשני תלמידי בית ספר לעבור)
בסה"כ לקח לנו כשעה לעבור את המחסום – וזאת לאחר שעת הלחץ. עבור אלו שעמדו בתור ארוך מוקדם בבוקר, זה בטח היה איטי יותר. איזו דרך להתחיל יום עבודה בקיץ של רמדאן!