א-ראם, ג'בע (ליל), קלנדיה

• "אנחנו באים מהר, להם זה לוקח הרבה זמן. 
• לנו אכפת מהאנשים שלהם יותר משלהם אכפת"

אם במקום ללהג בהתנשאות ולהרגיש מנצחים במשוואת הלמי יותר אכפת, היו מרימים את הראש, היו רואים שהאמבולנס הפלסטיני שכן הגיע מעוכב במרחק של כ- 20 עשרים מטר.

כשנגמר זמן העיכוב הועבר מאמבולנס של מד"א לאמבולנס של הסהר האדום פלסטיני שנפגע בראש וברגל בתאונת עבודה במשחטה שבאזור התעשייה עטרות.

*

מבחוץ לשער הצבאי שבא-רם החיילים שומרים על הסדר ברובים שלופים.

לפעמים עוצרים רכב או אדם ובודקים תעודות, לרוב לא. הם עומדים ליד השער או יושבים בעמדה החדשה שהובאה כדי להגן עליהם מהגשם.

ובפנים, על הכביש שלאורך החומה מישהו כתב את נהמת לבו על חסימה צבאית:

*

"כל יום, בבוקר ובערב יש בלגאן בג'בע" מספרים נהגי מוניות.

הבלאגן שלהם זה האין בלגאן למתנחלים.

כל בוקר, כשהמתנחלים בהמוניהם נוסעים לירושלים על כביש 60 וכל אחה"צ שהם חוזרים מירושלים על כביש 60, יוזם הצבא פקק בכניסה למחסום ג'בע ומעכב את תנועת הפלסטינים שנוסעים לעבר כביש 60.

ללחץ על המחסום ולעובדה שזמנם של הפלסטינים נגזל יש תוצאות:

1. פלסטינים מנוסים שכבר עברו את "החוויה" הנ"ל, יש מהם שמשנים את אורחות חייהם ונמנעים מלצאת לדרך בשעות אלו.
2. חלק מהנתקעים בפקקים עושים סיבוב פרסה ונוסעים חזרה נגד כוון התנועה. מסכנים את האחרים או את עצמם? – לא באמת מעניין מישהו, מדובר בפלסטינים.
3. מה שהכי חשוב מבחינת המערכת: פחות פלסטינים על כביש 60 שיותר פנוי למתנחלים.