דרום הר חברון: העוני נעשה חסר מוצא יותר מאי פעם
כמה דברים נודעו לנו במחסום מיתר בשיחה עם אנשים, חלקם ממש ממורמרים.
1. לא ניתנים אישורי מעבר לסוחרים מחשש הקורונה .
2. לא נותנים לעבור לבני גיל 55 ומעלה, שבדרך כלל לא צריכים אישורים, מחשש הקורונה .3. "
3. "שער 11" כבר פנוי למעברים ויש לא מעט שמנצלים אותו.
היום החלטנו לבקר בבתי הספר של הרשות הפלסטינית ולשאול בשלומם. בית הספר הראשון שבו היינו הוא בית הספר בזינותא. מנהל חדש החליף את פ׳ חברתנו והוא שמח להכיר אותנו . קיבלנו קפה ושמענו את הדברים הבאים :בבית הספר הזה יש 30 תלמידים ושישה אנשי צוות . המנהל, אב הבית וארבע מורות. הילדים לומדים כבר חודשיים בקפסולות של 15 ילדים כל קבוצה, שלוש וחצי שעות משמונה עד אחד עשרה ומ שתים עשרה עד שלוש. הרשות הפלסטינית הקצתה כספים לדשא ולגינה . ואף על פי שחסרות כיתות הם לא בונים מפחד הריסה של המינהל . הגינה שומרת על השטח.
בית הספר השני אותו ביקרנו הוא בית ספר אתגר 13. בסימיה שהיינו שותפות להריסות החוזרות ונישנות ולמאבק נגד המינהל האזרחי
. הקים אותו פ׳ חברנו שם מנהלת בית הספר החדשה בחורה צעירה דוברת אנגלית רהוטה והיא ביקשה מאיתנו אישור ממשרד החינוך הפלסטיני . בלי אישורים היא לא נתנה להיכנס. הילדים לומדים שם כבר חודשים בקפסולה אחת כי הם רק 19 תלמידים בבית הספר. גם להם משרד החינוך הפלסטיני קנה דשא סינטטי לחצר.
בית הספר האחרון בו ביקרנו הוא בית ספר לבנים אל איברהמיה. יצא אלינו א׳ מכרנו הותיק שהוא אב הבית בבית ספר וסיפר שהילדים לומדים .בקפסולות של 15, יום לימודים מלא. אבל התלמידים באים לבית הספר יום כן יום לא
כמעט ואין חולי קורונה בשכונה שלו. תמיד נחמד לדבר עם ילדים שלא מכירים ישראלים מהסוג שלנו.
הייאוש הוא העוני שנעשה יותר חסר מוצא מאי פעם. הכיבוש חצה את גבולות הקו הירוק. גם הקורונה . ביחד זה ייאוש מנצח .