קלנדיה - מספר פיקטיבי

צופות: 
תמר פליישמן.
24/11/2019
|
אחה"צ

במקום השילוח של הרכבים שיעד פניהם עזה היה טרנזיט והיו אנשים והרבה תיקים ומזוודות.

בתא המטען ובמעבר שבין המושבים לא היה די מקום לאכסן את כל התיקים ונאלצו לשכור עבורם שני רכבים בסכום של 250 ₪ האחד. חלקו של הסכום גויס במגבית בין הנוסעים והושלם ע"י מנהל חברת ההסעות.

כל אותו הזמן שעמדתי בין ועם אנשי עזה, במרכז מחסום הרכבים חנה אמבולנס בעל לוחית זיהוי לבנה. אמבולנס פלסטיני. הרבה זמן חיכה האמבולנס וחיכו מי שהיו בו. כשהגיע מקבילו מירושלים וראיתי שנוהג בו ווסים, מכר ותיק שלי, העזתי בזהירות, צעד אחרי צעד, להתקרב אל האמבולנסים וראיתי שמעבירים ביניהם אלונקה שעליה קופסת פלסטיק שקופה, ערכת טיפול נמרץ של תינוקות.

תינוק שנולד עם לב פגום, לוקחים אותו למוקאסד, אמר וואסים.

תינוק פלסטיני זה לא מישהו להתחשב במצבו הבריאותי ולהחיש אותו לביה"ח שם אולי יוכלו לנתח ולתקן את לבו הפגום. כי מה שחשוב, אפילו במחיר חיים אלו הנהלים, ועל פי הנהלים אמבולנס בעל לוחית לבנה אסור לו לחצות את המחסום ולנסוע לביה"ח הפלסטיני שבמזרח ירושלים.

בעוד אני תוהה באשר למצבו של העולל, מה שהטריד את לובשי המדים האוחזים ברובים זה למה אני שם, למה צילמתי ולמה אפילו שפקדו עלי למחוק את מה שצלמתי לא מחקתי.

מאמבולנס פלסטיני לאמבולנס ירושלמי

עוכבתי עד שהם טילפנו למוקדים כאלו ואחרים ורק אחרי שאלכס, מפקד העל של המחסום, לא ראה פגם במה שעשיתי, נגמרה הסאגה המטופשת ואפילו שהתמונה שצלמתי היא לא משהו, היא שלי ואני ורק אני מחליטה עליה.  

והתינוק? - מה יהיה עליו?

ובצד האחר, בצד הפלסטיני של המחסום - פצע וחבורה ומכה טרייה.

מה שהיה סלול נהרס, נחפר ונערם לכדי חורבן וגלי אבנים כמו במתחם אחרי התקפה אווירית, וכל מי שנאלץ לעבור שם, אדם או רכב, מתנהל בדרך לא דרך.

בצד הפלסטיני של המחסום

במהלך חציית המחסום פגשתי את עומר שהציג לחייל שבעמדה הממוגנת את המסמך שמצולם בטלפון שלו ואמר: יש לי מספר פיקטיבי.

החייל משך בכתפיו ואמר: לא מכיר דבר כזה, לך מפה. עומר התעקש. לא הלך משם.

החייל יצא מהעמדה, קרא למאבטח, התייעץ אתו ברוסית, גם המאבטח משך בכתפיו, גם המאבטח לא הכיר דבר כזה. אבל עומר, בטוח בעצמו ובצדקתו נשאר.

אחרי זמן לא קצר הגיע מאבטח אחר שכן הכיר דבר כזה וכן הכיר את הנוהל שאמור להתבצע בעניין כזה, מסר בקשר את המספר הפיקטיבי שבמסמך המצולם שבטלפון של עומר והדרך נפתחה.

אז ככה:

לעומר שנולד בארה"ב יש אזרחות אמריקנית. לפני 10 שנים המשפחה חזרה לביתה שבמזרח ירושלים. היום עומר בן 19, עובד בישראל, אין לו תעודה ישראלית משום סוג שהוא, יש לו מסמך עם סוג של מספר זיהוי שהשלטונות הישראלים הנפיקו לו ושקוראים לו מספר פיקטיבי.

אולי זה ככה כדי שמי שלא עומד בתנאי חוק השוות, קרי מי שאינו יהודי לא יתאזרח כאן?

זה לא דומה, אבל כל העניין הזה של מסמכים ונתונים רשמיים פיקטיביים עוקפי חוקי מניעת זכויות  הזכיר לי את הנישואים הפיקטיביים של בתקופת המנדט.