קלנדיה - יום שקט, גשום, פחות אנשים יותר רגוע

הגענו ב 05:15. להפתעתנו, התורים הגיעו עד הסככה בלבד, והתקדמו בקצב סביר. רק בסביבות 6, יותר אנשים החלו להגיע. משהו הסביר לנו שהפועלים העובדים בבנין, לא יבואו ביום גשום כל כך.

יצאנו החוצה כי ברוס, שהינו צלם, רצה לראות את קלנדיה עצמה. הראנו להם את מגרש החניה שבו דבר לא נבנה כבר חודשים וכן גם את הככר שהיתה שם פעם וכרגע  יש ערמת פסולת. התנועה נוראית במיוחד עם כל הבוץ והמים והמשאיות הענקיות שעוברות . מדי פעם, משהו מנסה לכוון את המכוניות, דבר שגורם לפקק תנועה. ברוס צלם תמונות רבות ואני אעביר אותן כשאקבל אותן.

כשצעדנו חזרה למחסום, ב6 ורבע לערך, היו פתאום הרבה יותר אנשים והתור הגיע לחצי הדרך למה שהיה פעם חניון. אך לא היו בעיות וכשהגענו, גם השער ההומניטרי היה פתוח. אהובה שוחחה עם חייל  שהראה מתינות והרשה לשני אנשים להעביר אשה מבוגרת שבקושי הלכה, למרות שלקח למלווים אותה לא מעט זמן לשכנעו.

 זוג מבוגר אחר שהגיעו עם בתם, נתבקשו לחכות לשעה 8. לבת היה אישור אך היא לא רצתה לעבור לבדה. הם היו אמורים לבקר את בעלה המאושפז בבי"ח וכשב 07:20, התור נהיה רגוע יותר, החייל הרשה להם לעבור.

זה טוב לראות את קלנדיה דרך עיניים של מי שלא היה שם אף פעם. אמרתי שהיה זה יום טוב... מסבירה שאף יום אינו באמת טוב אבל זה היה יום שקט כי האנשים ממתינים בתורים בשלווה. אהובה אמרה שהיא מזועזעת ושהיא שמחה שלא הייתה נוכחת באירועים כמו אלו שתארתי שקורים בימים הרעים. היא אמרה שזה שוק מספיק. אבל שתבוא שוב ותספוג את המצב באטיות.