חיילים חמושים ברחובות קלנדיה
המליצו לנו לשתות מהר את הקפה כי בחמש ורבע זה מתחיל וצדקו, קצת אחרי חמש זה באמת התחיל.
הצבא יצא ממתחם המחסום, חיילים ושוטרי מג"ב מילאו את המרחב הציבורי והפרטי, חמושים במדים השתלטו על גגות בתים ועל בתי עסק, חסמו בגופם ובנשקם את הכניסות למחנה הפליטים והטילו מורא וטרור בכל.
"התחיל כבר ההפס"ד?" שאלה שוטרת מג"ב שהגיעה למקום נלהבת מסיכוי לפעילות וירי ומעצרים וקצת חרדה מהחשש שהחמיצה את העיקר.
לא היא ולא אחרות ואחרים לא הפסידו דבר, גם לא את ההפס"ד, כי את ההפס"ד, את הפרות הסדר, הם שמביאים על המקום ולא הפלסטינים, בטח לא הפלסטינים שחוששים לצאת מהחנויות אל המרחב הציבורי המסוכן בשעות שכאלו, או הורים וילדים שמתבצרים מאחורי דלתות וקירות בבתים פנימה על אף שבאותו הזמן זרים חמושים מהלכים על מרפסות וגגות בתיהם.
כי סכנה גדולה היא לכל איש ואישה, לכל ילד וזקן, סכנת רובים ורימונים ומעצרים וגורל לא ידוע להיום ולמחר כשם שהיה לאתמול ולאתמולים שלפניו.
