דרום הר חברון
במחסום מיתר הכל נראה רגיל, בשגרה, הסתגלות למצב שאינו נורמלי.
החלטנו לנסוע לחורסה. גם על כביש 60 הכול רגיל. השקדיות פורחות, המחסומים פתוחים, לא ראינו נוכחות של צבא, אבל התנועה היתה מאד דלילה, כאילו נפסקו החיים.
הגענו לחורסה וגם כאן היתה תחושה של חוסר פעילות ותוגה או יאוש. פגשנו את מועד שחקי, אדם צעיר שכבר הספיק לשבת בכלא 28 חדשים על זריקת אבנים. הוא היה בן 17 כשנעצר. סיפרתי לו כי אבי גם ישב בכלא הבריטי חדשים רבים כי התנגד לשלטון זר. ליד הפילבוקס מתנוסס בגאון דגל היחידה הצבאית שמוצבת בו. הדיוואן פתוח ואין צורך לבקש אישור מהצבא כדי לקיים בו אירוח. הקורונה קיימת גם פה ויש גם חולים מאושפזים, אבל הלימודים לדבריו התקיימו כסדרם. לפחות את השלג שירד שם לא לקחנו מהם.
חזרנו דרך נגוהות, ההתנחלות שלמען תושביה נבנה הפילבוקס בלב חורסה.
הצבא פרץ דרך לנגוהות ולגבעת הבוסתן, מאחז לא חוקי (נגוהות ב׳), דרך בין בתי הכפר פוקיקיס. אולי מתכננים את נגוהות ג׳?
חזרנו דרך מעבר נגוהות.