קלנדיה - עכשיו רע ויהיה יותר רע

העובדה שחולים קשה נאלצים לעבור מסכת ייסורים נוספת על זאת שגזר עליהם גורלם, להתחנן בפני השלטונות הישראלים עבור אשרת יציאה מהכלא הגדול בעולם, להציג אישורים וחוות דעת רפואיות בבחינת מליצי יושר, לחכות זמן לא ידוע להחלטת גוזרי דינם לחיים או למוות ויש שהם ו/או מי מבני משפחתם נסחטים לשמש כמודיעים, כל זאת כי ישראל ששולטת ברצועת עזה מונעת פיתוח אמצעי רפואה ברצועה ומגבילה כניסת ציוד רפואי מציל חיים.

חולת הסרטן  גנחה ונאנקה מכאבים כשארבעה גברים מצוותי הסהר האדום הרימו את גופה הכחוש והעבירו אותה לאלונקה עליה באה מביה"ח אל-נג'אח והכניסו אותה לאמבולנס מירושלים כדי לקחתה למחסום ארז, שם תועבר לאלונקה עזתית ותילקח לאשפוז וטיפול בבי"ח מקומי.

ריבוי המעברים בין אלונקות ואמבולנסים, כמו גם ריבוי הידיים המטלטלות והזמן שנגזל, הם משום שבמקום הזה לא טובת החולה בראש מעייני התהליך אלא ההקפדה על הנהלים.

*

אורח לרגע ואפילו אורחת קבועה כמוני, גם אם יתאמץ לא יוכל לתאר לעצמו ולהכיל  את הקשיים והייסורים של מהגרי העבודה בתוך פלסטין.

אנשים בוגרים שבשל המצוקה וקשיי הפרנסה נאלצים לעזוב את ביתם, להיפרד מרעייתם, מבנותיהם וילדיהם הקטינים, לעקור למקום בו יש תנועת הולכי רגל ורכבים ולנסות להוציא את לחמם בעבודות רוכלות מזדמנות.

הם שוכרים חדר או דירה באחד ממחנות הפליטים שבין רמאללה לקלנדיה, שם הם גרים בכל ימי החול ושבים לביתם ולמשפחתם המורחבת לסוף השבוע. אחדים בשל המרחק וההכרח "להביא לחם וחלב לילדים" (כדבריהם), חוזרים הביתה רק אחת לחודש או אף לעתים רחוקות יותר.

מרביתם מקפידים שילדיהם ילמדו אבל יש שלא שולחים את הילדים ללמוד ומעדיפים שילדיהם יעבדו ברוכלות עמם.

מקום שכזה הוא צדו הפלסטיני של מחסום קלנדיה שנושק לחזית מחנה הפליטים.

"יותר טוב לנו למות מלחיות כמו שאנחנו חיים, תגידי, ילדים שלא הולכים לביה"ס ועובדים פה במחסום וחוזרים הביתה, כמו אלו מסמוע, שחוזרים רק פעם בחודש ולפעמים פחות מזה לראות את הבית ואת אמא ואת האחיות. זה חיים זה?" ספק שאל ספק סיפר מכר שהשלים את משנתו ואמר:

"אני אגיד לך משהו, עכשיו רע ויהיה יותר רע".