בוקר שקט בקלנדיה
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך, חנינו כרגיל בצד הישראלי והלכנו לכיוון המחסום כדי לעבור לצד הפלסטיני. הגענו הפעם ביום שני, ולא כרגיל ביום רביעי, כי מיום שלישי חל עיד אלאדחא (חג הקרבן). כבר בחוץ ניכר שהתנועה דלילה. את ח' מכרנו פגשנו כבר בצד הישראלי, ליד האוטובוסים, וגם הוא אמר לנו שאין היום הרבה אנשים.
בפנים ריק לגמרי. הקרוסלות בקצה המכלאות פתוחות וכל מי שמגיע עובר. מוכר הבייגלה מספר לנו שהיום זה יום צום שלפני החג, ורבים מהאנשים צמים. חלקם כנראה לא מגיעים לעבודה כבר היום. לדבריו הוא מפסיד ביום כזה. הוא מספר לנו שעבד שנים רבות בישראל – בבנין, במכבסה, במסעדה – מה שהיה. היום הוא בן 68, אבל אין לו פנסיה, אז הוא מוכר לפרנסתו בייגלה במחסום. הוא מספר שאשתו חולה והיתה צריכה לעבור ניתוח. הם היו צריכים לשלם 5,000 ₪, שגייס מפה ומשם ואין לדעת מתי יצליחו להחזיר...
אחרי 6 יצאנו החוצה לבדוק אם התחדש משהו. לא ראינו חידושים הפעם. ב-6:30 עברנו גם אנחנו דרך הקרוסלה אל עמדות הבידוק. התעכבנו מעט לפני עמדת הבידוק כי לפנינו עבר אדם שלא היה מורגל בכך וכל פעם המגנומטר צפצף לו. האנשים נתנו לו הוראות – תוריד חגורה, תוציא מהכיסים, תוריד נעליים וכו', עד שבסוף הצליח לעבור. בסופו של דבר המעבר לקח לנו כ-20 דקות ובשל החופש הגדול הדרך העירה היתה פנויה לגמרי.
כל עאם ואנתם בחיר (=חג שמח)!