קלנדיה, שוטר אחד יוצר החמרות מיותרות כי כך הוא רוצה.
שגרת הכיבוש
הבוקר נדמה היה כחזרה על יום שלישי שעבר, למעט כמה חריגות. אמנם ארבע (ולא שלוש) עמדות בידוק היו פתוחות כשהגענו ב-5:30. אבל הנורה בזרקור האסטרטגי ליד הכניסה לסככה עדיין לא הוחלפה. התורים הארוכים השתרכו, ההתקדמות הייתה איטית, ועמדת בידוק מס' 5 לא נפתחה עד אחרי השעה 6.
ב-6, כשתינוקת בעגלה הגיעה בדרך לאשפוז בבית חולים, התקשרנו למוקד וביקשנו שיגיע חייל מת"ק
כדי לפתוח את השער ההומניטארי. בערך ב-6:15 הגיע שוטר צבאי ואפשר לתינוקת ולהוריה לעבור, אבל לא ליתר האנשים שהמתינו שם. בשעה 6:20 הגיע קצין המת"ק הממונה על השער. אבל הסתבר שהוא היה נותר מחוץ לשטח שבו הוא בודק את האישורים המאפשרים מעבר דרך שער זה. אחרי כמה שיחות טלפון הגיע מאבטח תוך דקות כדי לאפשר לשניהם להיכנס. מיד פתחו את השער ההומניטארי שתפקד כשורה לאחר מכן.
בשעה 6:30 נוצרו בעיות כשגברים ניסו לעקוף את התור בכלוב השמאלי. בשעה 6:40 – בדיוק באותה השעה כביום שלישי שעבר – קרסו התורים ויצרו מהומה. אבל להבדיל מהשבוע שעבר, הם שוב החלו להיווצר במהירות ובשעה 7:00 כבר התנהלו כסדרם.
מוקדם יותר בבוקר ניגשו אלינו מורים ממזרח ירושלים ושאלו אם נוכל לשנות את תנאי מעברם במחסום. על פניו הם יכולים לעבור דרך השער ההומניטארי (אלא אם כן השוטר מ' נוכח במקום, כי רק הוא לא מרשה להם לעשות זאת). אך מאחר שהשער הזה לא נפתח עד השעה 6:15 לכל המוקדם - למרות שנתנו להם לחשוב שהוא ייפתח ב-6 ואכן רבים מהם מגיעים אז למחסום – הם הציעו שיתנו להם לחצות את המחסום באוטובוס. או שיארגנו לעצמם אוטובוס, או שיחצו באוטובוסים הרגילים העוברים מצפון לדרום דרך המחסום לעבר מרכזה של ירושלים המזרחית.
ניגש אלינו גם תושב הכפר בית סוריק שבגדה - ממנו הגיע המפגע שהרג במחסום הר אדר לפני חודשיים – ודיווחו שכל היתרי הכניסה של תושבי בית סוריק שוב בוטלו, וביטאו את מצוקתם הקיצונית של התושבים. הפנינו אותם לחברות מחסוםווטש המטפלות בסוגיות הללו.
בשעה 7:45 הצטרפנו לקצר מבין שלושה התורים שנעו דרך הכלובים (ר-5 מטרים מהכניסה לכלוב). עם זאת, ממש כמו בשבוע שעבר, לקח לנו שעה להגיע ולהתקדם דרך עמדת הבידוק – קצב ממש לא מתקבל על הדעת.
טוב היה לו כל חמש עמדות הבידוק היו נפתחות הרבה לפני השעה 6. טוב היה גם אילו החייל הממונה על פתיחת הקרוסלות והחיילים בעמדות הבידוק היו נתונים לפיקוח. טוב היה לו השער ההומניטארי היה נפתח בשעה 6. אבל מתקבלת התחושה המעיקה שאנשים שומרי חוק הנאלצים לחצות מחסום זה מדי יום ביומו, חודש בחודשו, שנה אחר שנה, כבר ננטשו לחלוטין על ידי המערכת. גם אם – את האמת יש לומר – מה כבר חדש בכך?