קלנדיה

משמרת ראשונה לאחר הרמדאן

ארבע מתוך חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו ב-05:30 אך התורים היו קצרים מהמצופה (יום שני של עבודה לאחר סיום הרמדאן). כבד"כ, בשעה זו, ההתקדמות אטית (להתקדמות יש דרך משלה להתגבר במהלך הבוקר).

ברגע מסוים, לאחר השעה 06:00, כשהשרוולים המובילים לתחנות הבידוק היו כמעט ריקים והחייל (שרק הגיע) שהיה אחראי על פתיחת הקרוסלות שבסוף הכלובים, לא פתח אותן, ניסינו להסב את תשומת לבו ע"י דפיקת מטבע על המוטות. באותו זמן, הממתינים בתור צעקו "חייל!" באותה מטרה. בהתחלה הוא לא הגיב כלל. בסופו של דבר, הוא פתח את הקרוסלות ואפשר לכל הממתינים לעבור בבת אחת, כך שהכלובים נותרו ריקים ונוצרו תורים ארוכים מול תחנות הבידוק. או שלא ידע איך לסגור את הקרוסלות (האם זה יתכן?) או שהנסיונות לגרום לו לפתוח אותן, הציקו לו והוא פתר את הבעיה בלתת לכולם לעבור. בכל מקרה, היה קל יותר לווסת את התנועה מהכלובים.

קצין המת"ק ושומר אזרחי פתחו את השער ההומניטרי ב-06:15. קצת לאחר מכן, התקשר אלינו חולה סרטן שהיינו אמורות להסיע להדסה, וספר שעבר את המחסום ומחכה לנו במגרש החניה הדרומי. אז עברנו דרך השער ההומניטרי וחיכינו בתור כרבע שעה לפני שנכנסנו לתחנת הבידוק. עזבנו את המחסום ב6:40 והגענו לבית החולים כרבע שעה אח"כ. החולה הועבר מאז לארגון הדרך להחלמה, שהינו ארגון ללא מטרות רווח של מתנדבים, המתמחה בהסעת חולים פלסטינים מהמחסומים לבתי חולים ישראלים.