קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
18/01/2017
|
בוקר

בוקר של לילה מפרך בקלנדיה, התורים קרסו פעמיים והמעבר ההומניטרי נפתח באיחור ונסגר משום מה בטרם עת

הגענו לקלנדיה לקראת 5:15, חנינו בצד הישראלי ועברנו ברגל לצד הפלסטיני. עקפנו קבוצת מתפללים ונכנסנו לצד הפלסטיני. התורים כבר ארוכים וגולשים מעט אל החניה, למרות שכל 5 עמדות הבידוק היו פתוחות. הקיוסק כבר פתוח, אך מוכר הבייגלה טרם הגיע. מאוחר יותר, כאשר פגשנו בו הסתבר שאיחר בגלל שכל הלילה וגם לפנות בוקר היתה פעילות צה"לית בקלנדיה. בוצעו מעצרים והיו כנראה גם עימותים. מישהו מראה לנו תמונות שצילם בטלפון של מעצרים. אחר מספר שהוא מגיע מחרבתא (ליד בית סירא, מודיעין), מפני שהוא עובד בעטרות צריך לעבור דרך קלנדיה; היום הדרך היתה סגורה מפני שטרם הסתיימה הפעילות הצה"לית בקלנדיה והם נאלצו לעשות עיקוף גדול. בשלב מסויים הגיעו שני שוטרים וניגשו לעמדה 3. מסתבר שהקרוסלה שם אינה עובדת, ולכן הכניסו את האנשים דרך השער שלצידה. מיד אח"כ עזבו השוטרים.

פנה אלינו בהיסוס אדם ושאל על מעשינו, אם יש לנו משרד. ניכר היה שהוא זקוק לסיוע כלשהו ומהסס לבקש. הסברנו מי אנחנו ושאנו וחברותינו עוזרות גם למנועים ובעניינים שונים. הוא ביקש שנבוא איתו הצידה ואז הראה לנו בטלפון שלו סרטון ובו אייטם מחדשות ערוץ 10 מלפני כחצי שנה. לדבריו, מתקופת הרמדאן. באייטם מתואר שכוחות של הרש"פ ביצעו פעילות מעצרים בקלנדיה. הדבר נעשה בתיאום עם צה"ל, אך כוחות הרש"פ גלשו גם אל כפר עקב - שכונה שסופחה לירושלים, אך נמצאת מעבר לגדר ההפרדה. במהלך האירועים נורו יריות מהן נפגע גם נער בן 15, בלתי מעורב בעליל. האייטם בחדשות התמקד בחומרה המיוחסת לכך שכוחות של הרש"פ פעלו בשטח שאמור להיות בשליטת ישראל. האיש שלפנינו היה מוטרד מדבר אחר: מסתבר שהנער הוא בנו. הוא נפגע, אושפז בהדסה וכעת הוא ב-אלין. האב מוצאו בבית לחם ויש לו תעודה ירוקה (פלסטינית). האם תושבת כפר עקב, ולכן יש לה ולילדים תעודת זהות כחולה. לפיכך הבן זוכה לטיפול רפואי כנדרש בירושלים. מה שמטריד את האב זה שלאף אחד לא אכפת מגורלו של הבן. לדבריו אף גורם רשמי ישראלי לא התעניין בו. מהרש"פ דווקא התעניינו, פנו למשפחת האב בבית לחם והציעו עזרה, אך כשהובהר שהבן רשום בישראל ומקבל טיפול לפי חוק הבריאות הישראלי, נסוגו. האב רוצה לעניין את התקשורת הישראלית בגורלו של בנו.

בינתיים התורים הלכו והתארכו ולפני הכניסה למכלאות החלה צפיפות מדאיגה, ואכן בשעה 5:45 קרסו התורים. סביב הכניסה למכלאות נוצרה ערימת אדם. כל מי שאינו מעונין להידחף נסוג לאחור והחל מצטבר תור ליד השער ההומניטרי. בסביבות 6 הגיע מאבטח ומעט אחריו שוטרת. הנגדת הבלונדינית מהמת"ק הגיעה רק ב-6:10 לערך, ולקח עוד מספר דקות עד שהחלה לפתוח את השער ההומניטרי. יצאנו לקנות כוס תה ולהתחמם קצת וחזרנו פנימה. לאכזבתנו גם הפעם הנגדת עזבה בסביבות 6:45, למרות שהיו תורים. אנשים מחו על כך בפני השוטרת והמאבטח, אך תגובתם היתה הסתגרות באקווריום וסגירת הדלת. כך אין שומעים את הצעקות... כל פעם הגיעו אנשים ונשים וניגשו למעבר ההומניטרי, ולא היה מי שיפתח להם. צלצלנו למת"ק, אך ללא הועיל. בשלב מסוים הגיע אדם עם ילד פעוט, שצריך להגיע לבי"ח. הצענו לו שיעמוד לידינו, כך שהשוטרת והמאבטח יוכלו לראותו ואולי יכניסו אותו. אחרי כמה דקות המאבטח אכן הבחין בכך שאנו עושות לו סימנים ויצא. אמרנו לו שיש ילד שצריך להגיע לבי"ח. לדבריו אין להם מפתח ולא יכולים לפתוח. ביקשנו שיקרא לשוטרת ואמרנו שבשבוע שעבר היא הכניסה תינוק דרך המכלאות. גם הפעם זה עבד. השוטרת דרשה מהאנשים שצבאו על פתח המכלאה לזוז ולפנות מקום לאיש עם הפעוט. אחריו הצליחו להידחף גם כמה נשים לתוך המכלאה. ואז הורתה החיילת לחייל לפתוח את הקרוסלה בקצה המכלאה עד שהאיש עם הפעוט עבר.

בשלב מסויים סוף סוף נוצרו תורים מסודרים והנשים והמבוגרים יכלו להשתלב, אך זה לא החזיק הרבה זמן מעמד והתורים קרסו פעם שניה. לקח עוד זמן מה עד ששוב הסתדרו התורים וכולם יכלו להצטרף. ב-7:45 התורים התקצרו והצטרפנו לאחד מהם. עברנו תוך כחצי שעה.