קלנדיה

בראשית היה ההר.

יום אחד אולמרט בתפקידו כראש עיריית ירושלים הגה שהבירה זקוקה למחסום תואם לזה שבארז. הגה ועשה.

הובאו מכשירים כבדים, קודמו דחפורים, הוצבו מקדחים, חפרו וקדחו בסלעים, הפכו באדמה, גילחו את ההר, עשוהו איי חרבות, יישרו את הקרקע ובנו עליה מפלצת רבת ראשים שהשלטון מכנה אותה "טרמינל" והמערכת הצבאית קוראת לה "מעבר קלנדיה".

לא טרמינל ולא מעבר. מחסום קלנדיה. לעדות הפלסטינים - הגרוע והנורא מכולם.

 ושוב הגה מי שהגה שלא די בקיים ויש לשנות. "שיפוצים" קוראים לזה הפעם.

שוב הובאו מכשירים כבדים וקודמו דחפורים שקודחים וחופרים והופכים באדמה ובתשתיות ומחריבים שטחים סלולים ושוב המקום נראה כאיי חרבות.

אבל המהות? – המהות לא שונתה ולא תשתנה.

המפלצת עומדת על מכונה מאחורי ערימות העפר המתגבהות ומאחורי שברי האבנים הפזורות ובין חסימות הבטון והמתכת שמשנות מסלולי הליכה, המפלצת במקומה וכדרכה ברשות ובסמכות ממשיכה למרר את חיי בני האדם שנאלצים לבוא בשעריה.