כמה מר שאפשר להגיע למטע הזיתים הפרטי רק פעם בשנה!

צופות: 
רחל א' וצביה ש' (מדווחת).
15/10/2017
|
בוקר
שער חקלאי, ג'יוס צפון 935
צילום: 
רחל אפק

עוד לפני עלות השחר יצאנו לדרך. זו דרך ואלה מקומות שבשנה שעברה צפינו בהם פעמים רבות. 
פלאמיה צפון: בפלאמיה לא היכרנו את השינויים שעשו  ליד השער, כדי למנוע מהפלסטינים ומאיתנו לעמוד ממש ליד השער.  כשהגענו לפלאמיה כבר היה מחסום פתוח, ראינו הרבה פלסטינים הולכי רגל עוברים בשער, ועברו 15 טרקטורים רתומים לעגלות ובתוכן נשים. כולם הלכו לעבוד במסיק. החיילים היו מהמשטרה הצבאית, והיחס שלהם כלפינו היה דוחה.

התלונות של הפלסטינים היו :          

1. שעות הפתיחה בערב מאלצות אותם להיות עד שש בערב, והיו מעוניינים לחזור הביתה מוקדם יותר.

2. לא מאפשרים לבני משפחה נוספים להגיע למסיק.   
קודם להקמת הגדר המסיק היה בעצם חגיגה משפחתית כשכולם היו יוצאים, גם הזקנים, גם הילדים הקטנים, היו מוסקים ובצהרים אוכלים ביחד והיה שמח. כל זה נגזל מאיתנו מאז הקמת הגדר.

3. בגלל חסומי הגדר והפתיחה העונתית שלהם אי אפשר לגדל גידולים עונתיים כפי שהיו מגדלים לפני שהקימו את הגדר.       

4. תלונות כנגד היחס של החיילת שגם איתנו דיברה בגסות רוח "שמענו  עליכן, לא אכפת לכם ממה שקורה ליהודים ורק מה שקורה לערבים" ניסתה ללמד אותנו מהו ערך השיוויון בזכויות אדם.

ג'יוס צפון:  גם שם היו יותר פועלים מאשר בימים רגילים. עברו 9 טרקטורים והתלונות הנו אותן תלונות.

ג'יוס דרום: קצת התבלבלנו בדרך למחסום ג'יוס דרום ובכל זאת הגענו לפני החיילים. עברו 3 עגלות ו7 פועלים ביניהן 4 נשים. ואותן תלונות. "הכיבוש רע " את זה הם לא אמרו את זאת אנחנו יודעות משכבר הימים.

המחסום האחרון היה בחרבת עיסלה. בדרך גילינו שהדרך שמחברת בין מחסום ג'יוס דרום לנאבי אליאס נחתכת על ידי תעלה שנחפרה לאורך הדרך החדשה שסוללים למתנחלים כדי לעקוף את נבי אליאס. אחד הפועלים הראה לנו את המעבר התת קרקעי שעלינו לעבור כדי להגיע  לנבי אליאס. כרגיל היהודים נוסעים למעלה והפלסטינים מתחת לכביש.

חרבת עסלה: המחסום נפתח מאוחר למדי 8.25. היו הרבה אנשים. הגיעו אותם חיילים. עבר אותו עדר ובאותה שעה כפי שהורגלנו לפגוש בשנה שעברה. לא היו תלונות. נראה שאנשי חרבת עסלה מרוצים מהמצב. למדנו שהשם נובע מכך שבעבר היו שם הרבה כוורות שייצרו הרבה דבש (עסל).

אחרי ביקור אצל ז' מעזון חזרנו הביתה עם אותן התהיות עד מתי? ומהי התועלת בעוד משמרת ועוד משמרת. אבל אנחנו נמשיך – ככה צביה קובעת.