קלנדיה - עכירות ואבל וחורבות

עכירות ואבל וחורבות

הצבא שוב הרס את החנות לממכר פירות של עבדאללה.

שוב באו חיילים מצוידים בצו הריסה מטעמה של עיריית ירושלים,

שוב נחרב מטה לחמה של משפחת תמימי,

שוב האדמה זרועה בשאריות ושברים,

שוב אין ודאות מהיכן יבוא המזון לפיהם של עבדאללה, אשתו, ילדיו והוריו הקשישים.

על כנה נותרה רק מסגרת המתכת.

כך פעם אחרי פעם אחרי פעם.

את מה שאין – אין רואים.

מה שיש זו עכירות ואבל וחורבות.

משני צדי המחסום מתקיימות עבודות משוגעות בלתי פוסקות שאת אחריתן מי יישורנו.

במערב נשלמות הריסת מסלול ההמראה של שדה התעופה ההיסטורי, נתיב נסיעת האוטובוסים נחסם בגדרות ושערים, בורות נחפרים, סלעים מנופצים, תשתיות מקודמות.

מה יהיה פה בסוף? מה הם בונים? – איש אינו יודע.

יש אומרים שזו ראשיתה של התנחלות חדשה ויש אומרים שזו תחנה מרכזית חדשה.

במזרח, כמו חיות קדמוניות תחומות בגדרות פח נצבים כלים כבדים שראשם בשמיים.

יש אומרים שבונים כביש חדש שיעבור בכפר ג'בע בואכה רמי לוי, ויש אומרים שיחפרו מנהרה שתגיע עד רמי לוי.

אלו כאלו יודעים את ראשית העשייה ולא את מטרתה הסופית.

בסוף נדע, אומרים האנשים. כן. בסוף נדע.

 לאורכן של כל שעות היום השמיים היו צלולים ולוהטים עד כאב.

במהלך מעבר הגשר, בדרך חזור, התענן האופק הדרומי בצבעי לבן – אפור – ורוד שהעידו על השריפה בהרים.