קלנדיה - הצבא הרס שוב את הדוכן לממכר פירות

שבוע אחרי שהצבא הרס שוב את הדוכן לממכר פירות של עבדאללה תמימי,

באתי לעבדאללה כמי שבאה לניחום אבלים.

באתי לעבדאללה לומר לו ללא מילים כמה צר לי על מה שקרה.

באתי לעבדאללה כדי לשמוע, לא כדי לשאול.

עבדאללה סיפר שזה היה ביום חמישי שהם (חיילים) באו לדוכן ונתנו לאבא שלו נייר שבו היה כתוב שבעוד שבוע הם (החיילים) יהרסו את הדוכן. למה? הוא מפריע לציר התנועה.

והם (החיילים) באו, הם באו לא בעוד שבוע, הם באו אחרי שלושה ימים והרסו.

אומדן הנזק הכספי 6 – 7  אלף שקלים.

עכשיו עבדאללה יושב ליד ארגזי פירות בצד ההריסות.

בבית יש אישה ושלושה ילדים וצריך פרנסה, אז עובדים במה שרגילים ויודעים.

עבדאללה לא היחיד שהם (החיילים) הרסו את מטה לחמם. היו עוד כמותו, יש עוד כמותו,  וכל עוד במציאות יש יחסי כפיפות של שולט נשלט חסר זכויות - יהיו עוד.

אני מתמקדת בעבדאללה כי הידידות שלנו הולכת שנים לאחור.

הוא כאחרים ישוב ויבנה את שנהרס כי אין לו אופציה מלבדה.

זו לא אידיאולוגיה, זה יצר ההישרדות.

בדרך אל אמרו לי שבפנים, במת"ק, מחכה אישה עם תינוקת לאישור לחזור הביתה, לעזה. אחרי קרוב לשעתיים, כשחזרתי, שבתי ופגשתי את האיש שאמר. היו עמו שתי נשים, אחת בשנות הארבעים ובתה בשנות העשרים שחזרו מאשפוז בביה"ח בחברון, הן חיכו לאם ולתינוקת שבפנים. נהג טכסי שנשכר להוביל את הארבע היה גם הוא בפנים, במת"ק, נכנס כדי לעזור, לתרגם לישראלית את הצורך הדחוף של האם והתינוקת באישור.

ישבתי וחיכיתי עם האם ובתה. חיכינו הרבה זמן לאישה והתינוקת והנהג עד שיצאו.

בין לבין סיפרו לי שמאז שאבו מאזן הודיע על הקפאת התאומים עם ישראל כמעט ולא מועברים חולים מעזה לגדה, שכל אחד לנפשו, שכל מי שנכנס לרצועת עזה חייב בבידוד של שלושה שבועות, ושיש חולי קורונה ברצועה, אבל לא רבים, אלו אנשים שחזרו לעזה ממצרים דרך מעבר רפיח.