בקעת הירדן: חלוקת מזון לקהילות רועים מרוחקות

צופות: 
נורית פופר ודפנה בנאי
13/08/2020
|
בוקר

את המוצרים היבשים (קמח, סוכר, אורז, עדשים, מלח) קנינו יומיים קודם ושלחנו עם רחל אפק, שנסעה לבקעה על מנת להקים, ביחד עם מהדי, גן ילדים באזור חמאם אל מליח. היא השאירה לנו את המזון אצל רימא במקחול. בזכות זה זכינו לקבל מרימא תבשיל חצילים מופלא עם יוגורט כבשים, כי הגענו בדיוק בשעה שהכינה.

מוקדם בבוקר נסענו לשוק הסיטונאי בירושלים וחיטטנו בארגזי ירקות ופירות כדי לדלות את הראויים למאכל מתוך הנגועים. העמסנו על מכוניתי ארגזים של גזר, פלפלים ירוקים, צהובים ואדומים, חצילים, כרוב, בצל, עגבניות שרי, מלונים שזיפים ועוד. שוב נמלאנו הערכה רבה לדניאלה מ"באות לשוק" וכל המתנדבים הצעירים שמגיעים לשוק מספר פעמים בשבוע, מלקטים שאריות מזון ומביאים לאוכלוסיות במצוקה, יהודים וערבים, מבקשי מקלט וניצולי שואה. אנחנו היינו ממש זקנות השבט.

הפעם התמקדנו באזור הצחיח והקשה להגעה של ח'רבת חומסה אל פוקה. הגענו עד לקהילה המרוחקת ביותר ועברנו מאחת לשנייה.  ליד אחת הקהילות עליתי עם מכוניתי החדשה על סלע קטן, ובנוסף לנזק שנגרם (הפנס הימני יצא מהמקום ונותר תלוי על חוט החשמל) לא הצלחנו לרדת מהאבן. נאלצנו לפרוק את כל הארגזים (כ-150 ק"ג) ואז הצלחנו לחלץ את הרכב. לצערנו לא הספקנו להגיע אל כולם כי היינו צריכים גם להגיע לרועים באזור חמרה, אותם הבטחנו לפגוש כדי לבדוק אפשרויות של ליווי למרעה.

כמו כן הבאנו מזון לקהילות רועים בפסאיל ולמשפחה של עודה כעאבנה (שבתו התינוקת נהרגה לפני שנה ואישתו נפצעה קשה בתאונה שהתרחשה בעקבות גירושם מאל חדידיה באישון לילה), לכמה משפחות בראס אל אחמר וגם למקחול (בפעם השנייה). בסך הכל הפעם הבאנו ל- 14 משפחות.

אחר הצהריים קבענו להפגש עם רועה, שלאחרונה מתנחל מתנכל לו, פוגע בעדר הצאן שלו ומאיים על הרועים באזור הנמצא מערבה ממחסום חמרה בשטח B, אזור הגובל בשטח השיפוט של התנחלות חמרה. כדי להגיע למקום צריך לעבור דרך מעיין (עין שיבלי) ואני חששתי להיתקע במים הזורמים. נאלצנו, אם כן לעבור את העיירה נסאריה, בשטח B , שתושביה הביטו בנו בתמהון כשעברנו שם. אין זה מחזה שכיח, יהודים בלב העיירה, מכיוון שהיא נמצאת הרבה מעבר למחסום המפריד בין הבקעה והגדה, גם אם המחסום אינו מאויש בדרך כלל. מתברר שיש חלוקה ברורה בין העמק הפורה, בשטח השיפוט של התנחלות חמרה (שטח השיפוט של חמרה גדול לפחות פי כמה משטח ההתנחלות ובו יש שדות של ההתנחלות), לבין ההר הצחיח יותר שבו רועים הפלסטינים, הנמצא מחוץ לשטח השיפוט ואפילו לא על אדמות המדינה.
עד היום לא היו חיכוכים בין הרועים הפלסטינים לבין המתנחלים, עד שלפני כחודשיים בא לשכונה בחור חדש – מתנחל חדש שהקים חוות צאן והחל לגרש באלימות את הרועים משטחי המרעה שלהם. הרבש"צ (רכז ביטחון שוטף צבאי) של חמרה, שהגיע למקום, מסרב להתערב, וכך גם המשטרה שהזעקנו. הם מודים שאין כל עילה לאסור על הפלסטינים לרעות במקום, אפילו לא לפי חוקי האפרטהייד של הכובש, אבל לא מתפקידם להגן על פלסטינים. ומכיוון שהמתנחל חמוש, הוא יכול לעשות כרצונו! זה תהליך שמתרחש במקומות רבים בבקעת הירדן בשנים האחרונות – התנחלויות שבמקור קמו מתוך מפלגת העבודה ושלא היו אלימות, קולטות חברים חדשים המקימים חוות צאן ובקר, שכל מטרתם היא לנשל ולגרש את הפלסטינים מאדמותיהם! אנחנו, הקבוצה המלווה רועים בבקעה, ננסה ללוות אותם כדי לאלץ את המשטרה או הצבא להתערב.

שוב, חזרנו ב-10.30 בלילה.