מת"ק עציון: שתי חליפות הגיעו ומייד התקבלו

תמונת המחסום המועבר כעת לגן הלאומי החדש עמק רפאים... לאומי עד כדי כך שהמחסום מועבר כדי למנוע מתושבי ולג'ה ואחיהם בשטחים הכבושים להשתמש במעיין שפעם היה שלהם.

ולפי גוגל: זה שנים מחרימה ממשלת ישראל אדמות בעמק קרמיזאן, כדי להקים את הגן הלאומי הישראלי עמק רפאים בפאתי ירושלים החוגגת". נופים חקלאיים "היסטוריים" ו"תרבות מסורתית".

ולג'ה, כפר המשיק לעמק קרמיזאן, נפגע קשה במיוחד מן ההחרמות האלו וההגבלות שנובעות מהן על תנועת פלסטינים. בזמן האחרון, רשויות ישראל בנו מחסום חדש כדי למנוע מהתושבים הפלסטינים את הגישה למעיין ההיסטורי של ולג'ה, כך שרק ישראלים יוכלו ליהנות ממנו כחלק מהגן הלאומי עמק רפאים.

איש בן 66 הגיע עם בנו. שניהם כבר "בילו" בעבר בכלא. אגודת סנט איב הצליחו לבטל את המניעה מעל האב. האב העביר בכלא 10 שנים משנת 1992. בנו בגיל 14 – כעת הוא בן 41 – נכלא למשך 7 שנים בעוון זריקת אבנים. האב מורשה לבקר בירדן, אבל לא מורשה לקבל היתר להתפלל בירושלים. אי אפשר לראיין מי שיושב בחדר ההמתנה הזה. חבל שאי אפשר להעביר הקלטה של "מוזיקת" הרקע הרועמת בחלל, עד כדי כך ששומעים אותה בבירור גם בחוץ. ברור שזה נעשה מתוך איבה גלויה.

מתנחל מגיע ומשוטט כאן. הבנו שהוא מחכה לפקידה הלא-נעימה. הוא לא אוהב להצטלם. היא יצאה והשניים שקעו בדיון ממושך. בינתיים, הגיעו שני גברים לבושים יפה. חשבנו שהם מהרשות הפלסטינית אבל הסתבר שהאחד הוא עורך דין שהגיע עם חברו. למרבה העניין, הוא לא דיבר אנגלית. ניסינו לברר מה הבעיה שלהם והפקידה מייד הבינה מה קורה. נראה שהחליפות שלהם עשו עליה רושם, כי כשאנחנו מדברות עם פלסטיני 'רגיל' היא לא טורחת לשים לב אליהם או אלינו. היא צרחה על המנקה הפלסטיני שלא ידבר איתנו ושיכנס מייד. חשבתי שתיכף תתפוצץ. היא קראה מהר לחייל שיצא ורצה לדעת מי אנחנו. אמרנו "מחסוםווטש", ויש לנו הזכות להיות כאן.

בסופו של דבר שני הגברים ושתי החליפות שלהם הרשימו גם אותו, כי מייד הכניסו אותם. האיש "מנוע" מגיל שלוש! שמענו נכון. היום הוא בשנות השלושים לחייו. מנפלאות  צבאנו היעיל. ואגב, מלבדו איש מבני משפחתו לא מנוע כניסה לחישראל.

הגיע איש עם הליכון, שני בניו איתו. שניהם נתפסו בעבודה לא-חוקית בישראל. העברנו אותם בדרך הרגילה אבל אמרנו להם לבקש מהחיילים לפתוח את השער ההומניטרי לאביהם. למותר לציין שזה לא נעשה. הוא דווקא הצליח לעבור גם אם נדמה היה שזה לא אפשרי פיזית, ושלומית הצליחה להעביר לו את ההליכון.

שוב ושוב אנו שומעות על כמות הזמן שהפלסטינים מבזבזים במחסומים. סיפרנו להם על אנשים שישבו בפקקי תנועה בישראל בגלל ההפגנות. זה גרם לי לחשוב. מעניין אם מי מהישראלים חושב על הפלסטינים שעבורם זו התרחשות יומיומית?