בוקר עמוס ביותר בקלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
10/01/2018
|
בוקר

הגענו לקלנדיה באיחור, ב-5:30 לערך (בשל עבודות בדרך, בכביש מס' 1). קבוצות התפילה הגדולות כנראה כבר סיימו ולא ראינו אותם השבוע. כשהגענו לצד הפלסטיני קיבלו את פנינו תורים שמשתרכים רחוק אל מחוץ לסככה. הנער (שלא לומר ילד) מוכר העוגות, שלא ראינו בשבועות האחרונים, חזר. נמצאים גם מוכר הבייגלה, מפעיל הקיוסק, ומוכר סיגריות. התאורה בסככה עדיין לוקה בחסר והרבה פלורסנטים חסרים.

כרגיל בזמן האחרון בשעה זו רק 4 עמדות בידוק עבדו. העמדה החמישית נפתחת מאוחר יותר, בסביבות 6. יחידים וקבוצות מתפללים בסככה ואח"כ מצטרפים לתור. התורים היו מסודרים והתקדמו לאיטם. קצה התור לא נראה לעין. לנשים איפשרו להשתלב בתור בכניסה למכלאות.  הסדר נשמר והתורים התקדמו לאיטם וסופם לא נראה באופק. בסביבות 6 חילופי משמרות של החייל באקווריום ובשלב מסויים הואילה להיפתח גם העמדה החמישית. לאחר 6 רבים ממתינים ליד השער ההומניטרי. הנשים מדי פעם מתייאשות ונכנסות למכלאות. לגברים, שיצטרכו להמתין בתור מראשיתו, זו לא אופציה. מאבטח וחייל מהמת"ק הגיעו רק לקראת 6:30, בדיוק כשצלצלנו בפעם השניה לשאול מה קורה.

יצאנו החוצה לראות עד לאן מגיעים התורים. הם לא הגיעו עד הכביש, אך בערך עד אמצע הדרך מהסככה לכביש. במחסום הרכב המצב היה סביר יחסית. בבינוי מסביב לא נראתה התקדמות ממשית, ותהינו מה בער להרוס את הכיכר ולסגור את מגרש החניה אם טרם החלו בבניה ממשית שם. חזרנו פנימה וקנינו כוס תה כדי להתחמם קצת. בחור צעיר שואל אותנו בקיוסק "למה לא מזרימים???" (אנשים מפנימים את הלשון הננקטת כלפיהם...), אך אז בדיוק נפתחו הקרוסלות. ראינו שהגיעה גם שוטרת, ועכשיו השוטרת והמאבטח מנחים את החייל מתי לפתוח את הקרוסלות.

בשלב מסויים הגיעו אשה, גבר מבוגר ו-5 ילדים. מסתבר שהם הולכים לשגרירות. הגבר הוא אחיה של האשה והצטרף כדי לעזור לה. מפאת גילו אין הוא זקוק להיתר, אך עליה וקוץ בה – הוא מורשה להיכנס רק משעה שמונה. הצענו להם שהאשה והילדים יעברו דרך השער ההומניטרי והאח יעבור בתור הרגיל, ונקווה שיאפשרו לו לעבור בעמדת הבידוק עוד לפני 8. גם העומדים בתור הציעו להם לנהוג כך ואיפשרו לאח להשתלב בתור קצת לפני המכלאות. האשה והילדים עברו בשער ההומניטרי ואף לוו ע"י המאבטח אל עמדת הבידוק. האח לא חזר, אז כנראה שעבר.

ישבנו על אחד הספסלים ליד איש זקן שהיה שם עוד לפני 6. רגליו בקושי נושאות אותו. הוא לקח חתיכת קרטון, הניח אותה על פח האשפה מאבן, וחצי ישב-חצי נשען עליו. אך כשנפתח השער ההומניטרי הוא לא הורשה להיכנס. מסתבר שהוא מחכה למת"ק, כי הוא רוצה להוציא כרטיס מגנטיinfo-icon. הוא ניגש שוב לשער. המאבטח והשוטרת ניסו לעזור לו. הסבירו שהמת"ק נפתח רק ב-8:30. השוטרת שאלה אותו למה הוא בגילו צריך מגנטי, לא חבל לו על הכסף שזה עולה? הרי הוא יכול להיכנס מ-8 ללא היתר, ומאחר ועבודתו בגבעת זאב יכול להגיע לשם במהירות ללא פקקים. אבל הוא משום מה התעקש שעליו להוציא מגנטי. שוחחנו איתו הוא אמר שהוא עובד בבניה. זה הפליא אותנו כי האיש התקשה בהליכה. מסתבר שהוא משמש כעוזר לפועלים: מכין קפה ואוכל, מסדר כלים וכו'. הוא מקבל 120 ₪ ליום. צריך פרנסה, הסביר לנו, אצלנו אין ביטוח לאומי ופנסיה.

בשלב מסויים שמענו קולות של כלי כבד עובד בחוץ. יצאנו לראות ואכן שופל עובד, באזור שבתוך המחסום, מעבר לגדר הפח הלבנה ולמה שהיה פעם מגרש החניה. הגדר מסתירה, אז לא ניתן לראות מה הוא עושה. בפנים (ובחוץ) התורים נמשכו. רק בשבע וחצי לערך הצטמצמו התורים לסככה. ב-7:40 הצטרפנו לתור ואז גם נסגר השער ההומניטרי. מייד אח"כ הגיעה אם עם תינוק על זרועותיה, ילד כבן 11 נוסף עימה וסבתא. הם ניגשו לשער ההומניטרי, אך הובהר להם שהוא סגור. אנחנו ואנשים נוספים הזמנו אותם להצטרף לתור בכניסה למכלאות. כשנפתחו הקרוסלות האם עם התינוק עברו, אך הסבתא והילד נותרו במכלאה. כל נסיונותינו לבקש מהחייל שיעביר עוד 2 אנשים עלו בתוהו. הוא לא הבין אותנו ולא טרח לפתוח את החלון או לצאת כדי לראות במה המדובר. המעבר לקח הפעם זמן רב, למרות השעה המאוחרת, כשלושת רבעי שעה.