פארסייה בקעת הירדן: חריש פלסטיני שעבר בשלום
הגענו בבוקר לפארסיה. המשימה - ללוות את ט' בחריש אדמתו סמוך להתנחלות משכיות. עד לאחרונה ט' התגורר במאהל די סמוך לכביש עם אחיו ומשפחותיהם. הם רעו את הכבשים וט' הקיף את המאהל בצמיגים על מנת שמתנחלים לא יגיעו ויעשו צרכיהם ליד האוהלים הסמוכים לכביש. המתנחלים לא ויתרו. אורי ממאחז אום זוקא הגיע עם רובה, ונעריו באו עם אלות. הם הגיעו למאהל ואיימו שאם לא יעזבו את המקום הם ישרפו את המאהל. לדברי ט' אורי היכה אותו בקת הרובה עד זוב דם. כאשר הזמין משטרה, זאת עצרה אותו ואת אחיו ללא עילה ולקחה אותם לחקירה במטה בנימין ע"י ירושלים. הם שוחררו לעת לילה ונעזרו במלווים מירושלים שהגיעו כדי להחזירם למאהל. בעת שהיו עצורים הגיע מתנחל אחר ממשכיות, עוז שמו, שמשרת מטעם מועצת בקעת הירדן בשיטור המשולב . עוז דרש מהמשפחות שנותרו לעזוב מיידית ואף חזר למקום כמה פעמים כדי לראות שהדבר התבצע. באין ברירה עברו ט' ואחיו למקום אחר סמוך לטובאס. המרעה שם דל.
למרות שעזבו, ט' לא ויתר על זריעת אדמותיו (בבעלותו עם רישום טאבו) וביום שבאנו אליו חזר לזרוע בהם שעורה. באביב יוכל להאכיל בה את הצאן שלו, אינשאללה.
היה יום חורף שמשי והיה נדמה שהחריש יעבור בשלום וללא הפרעה. שני מתנחלים על טרקטורון עברו באזור, נעצרו וחזרו בשביל המוביל למאחז המצוי מעבר לגבעה. שיטת החריש הפלסטיני שונה מהמקובל אצלנו. קודם מפזרים את גרגרי השעורה ביד או באמצעות מיכל מסתובב רתום לטרקטור ולמחרשה, שהופכת את האדמה ותוך כדי כך טומנת את הזרעים בעומק.
כעבורשלוש שעות החריש הסתיים, ואז ט' ביקש שנצטרף אליו לשמירה על עוד חריש, בחלקה נוספת שלו, מרחק 200 מטר משם. יצאנו אליו אך התעכבנו מעט כי חיילים עצרו אותנו וביררו מה אנחנו עושים שם. הם הזהירו שמסוכן לשהות באזור ללא ליווי. פטרנו אותם בשלום ותודה והמשכנו לעבר ט'. והנה הפתעה – אותם חיילים עצרו לידו ודרשו ממנו להראות תעודות המוכיחות שהשדה הזה שייך לו. מי שהזדהה כמפקדם (משה בכר) היה לבוש במדי ב' ללא דרגות וטען שהוא אחראי על הביטחון בבקעה. הוזמנה משטרה ונהג הטרקטור הצטווה לעצור. בינתיים בדקנו במת"ק יריחו – הם לא שמעו על חייל בשם זה. שיערנו שאלה חיילי מילואים משועממים שהתבאסו שלא שלחו אותם לעזה, והחליטו לשמור היטב על המולדת וחיפשו משימות מאתגרות...
הגיע השוטר הקהילתי של הבקעה, אריק. אורלי הבהירה לו כי לט' יש טאבו על האדמות הללו והוא שכר טרקטוריסט לחרוש ולזרוע. בינתיים הגיעו גם מ' האחראי באזור מטעם הרשות הפלסטינית, שהציג את הטאבו. הטרקטוריסט קיבל בווטסאפ את הניירת של הטרקטור והשוטר סידר ופתר את הבעיות. שמענו אותו בטלפון מדבר אולי עם מתנחלת שטענה שזאת אדמתה. הוא הבהיר לה שמאחר ואין לה כל תעודות להוכחה אין היא יכולה למנוע מהחקלאי לחרוש את אדמתו. אח"כ שוחח עם החיילים ושילח אותם לתפקידיהם המקוריים ולבסוף אימת את פרטי הטרקטוריסט עם תעודותיו ואישר לו להמשיך ולסיים את המלאכה.
נשארנו איתו עוד כשעה עד שסיים, כדי לראות שלא יהיו הפרעות נוספות. אחר כך ביקרנו את המשפחות בפארסייה, שתינו קפה, ואני נשארתי ל'לינה מגנה' בלילה, שעבר עלי בשינה נעימה ושלווה. עם בוקר חזרתי לחיפה ומשם אחה"צ לתל אביב. יום בכיבוש שנגמר בהצלחה.. גם זה קורה לפעמים.