קלנדיה - קשה לעבור את הקרוסלות עם עגלת ילדים
בסביבות השעה שתיים, ליאורה ואני מגיעות להחתים עותרים פוטנציאליים. ההחתמה עוברת במהירות ואחריה אנו נכנסות למחסום כדי לעבור. לפנינו אשה עם הרבה ילדים, לרבות בנות גדולות יחסית ופעוט. הפעוט בעגלה, אך אז הם מגיעים לקרוסלה הראשונה. איש לא מבחין בהם ולא יוצא לפתוח את הדלת הצדדית. האשה מוציאה את הפעוט, מעמידה אותו על רגליו ובעזרת האחיות הגדולות מצליחה להעביר אותו את הקרוסלה. היא מקפלת את העגלה ונאבקת בקרוסלה עד שהיא מצליחה לעבור ואז היא מגלה שלפניה עוד כמה קרוסלות
...
ראינו שעכשיו המחיצה שבין חלקי המחסום סגורה כך שהחלק השמאלי (המזרחי) שמעבר למחיצה משמש למעבר למשרדים – לשם כך אין צורך באישור - והחלק בו אנו נמצאות משמש למעבר לירושלים. בעמדה הבאה, בכניסה לשיקוף, פתיחת הקרוסלה נשלטת ע"י שתי חיילות שיושבות באקווריום מבוטן. החיילות מעבירות כמה אנשים כל פעם ולא בדיוק מסתכלות מי עובר. כך קרה שכל הילדים עברו והאם עם העגלה נותרה מאחור כאשר נסגרה הקרוסלה. ניסינו לקרוא אל החיילות, אך הן ספונות באקווריום ולא שומעות וגם לא הסתכלו לכיווננו. כאשר בסוף הפנו את המבט, כנראה עקב כך שהבנות בפנים עשו להן סימנים, אמרנו להן שזו האמא. הן הבינו והעבירו אותה עם העגלה. הכל שוקף ונבדק ונותרה להם עוד קרוסלה לעבור לפני בדיקת התעודות.
הם עברו לבסוף וכעת הגיע תורנו. עברנו שתינו ואחרינו עוד שתי בחורות צעירות, כנראה סטודנטיות. כאשר כבר עמדנו ליד הקרוסלה השניה קראו לנו ברמקול לחזור. החיילות לא דיברו ערבית וביקשו את עזרתנו עם הצעירות הפלסטיניות. מסתבר שהבודקת הבחינה כנראה במשהו באחד התיקים. כולנו חזרנו אחורה ושוב שמנו את התיקים במכונת השיקוף ועברנו במגנוטמטר. הבודקת התמקדה בתיקה של אחת הצעירות. היא התבקשה לפתוח את התיק, להוציא דברים מתוכו ובסוף לשקף אותו שוב עד שנחה דעתה של הבודקת והורשנו לעבור.