קלנדיה

צופות: 
מיקי הוניג (חברה חדשה), רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
06/10/2016
|
בוקר

בוקר רגוע בקלנדיה

הגענו לקלנדיה לקראת 5:10. חנינו בצד הישראלי ועברנו ברגל לצד הפלסטיני. בצד הישראלי היו כבר הרבה אנשים שהמתינו להסעות. השחר טרם האיר. בצד הפלסטיני היה ריק למדי. 5 עמדות הבידוק היו פתוחות. ברכנו את מוכר הבייגלה ונכנסנו לסככה הריקה. התורים היו קצרים וכאשר נפתחו הקרוסלות שבקצה המכלאות עברו רוב - ולעיתים כל - הממתינים. בהתחלה היה רק תור אחד או שניים. בהמשך 3 תורים בכל 3 המכלאות, אך לא נוצר לחץ והתורים לא גלשו אל מחוץ לסככה. בין העוברים גם ח' חברנו, המברך לשלום.

בסביבות 6 הגיעה הנגדת מהמת"ק ועימה כמה חיילים, כנראה מתלמדים. אחד מהם היה מצוייד במצלמה וצילם כל הזמן את המתרחש. האחרים צילמו מדי פעם בטלפונים הניידים. הנגדת הסבירה להם על הנעשה, אך לא פתחה את השער ההומניטרי, כי לא היה צורך: התורים הרגילים היו קצרים והמעבר היה מהיר יחסית.

כשהאיר השחר יצאנו החוצה והתקדמנו לכיוון הככר, כדי להראות למיקי את הנעשה במחסום כלי הרכב. בדרכנו חזרה עצרנו בקיוסק, שוחחנו עם אימן וחבריו וקנינו כוס תה. בפנים עדיין המצב היה סביר מאוד. מאוחר יותר הגיעו גם שוטר ושוטרת, וחיילי המת"ק עזבו. לכאורה "הכל בסדר", שיגרת כיבוש. אפילו היה נקי יחסית. הזעזוע של מיקי ממראה הגדרות והמכלאות מזכיר לי עד כמה התרגלתי למראות, שהינם קשים כל כך גם ביום שבו המעבר מהיר יחסית.

ב-6:30 הצטרפנו לאחד התורים ותוך כרבע שעה יצאנו חזרה אל הצד הישראלי.