בקעת הירדן, עוג'ה, ליווי רועים

היום ליווינו בעוג'ה את הרועים מ', א' אחיו שהוביל את העדר של אבו א', ואום ר'. העדרים יוצאים מהכפר בשעה חמש וחצי בבוקר וצועדים כשלושה ק"מ לכיוון חוות עומר, שם עוד נשאר מעט מאוד קש יבש למאכל לעיזים.  הפער בין צבעי חוות עומר הטובלת בירוק, לאדמה הצהובה שאפילו דרדרים לא צומחים בה  בולט למרחקים. הרועים הגיעו ב 6:10 לשטח  והתפזרו בחיפוש אחרי הקש. אנחנו הבאנו חלות ודבש ותפוחים לכבוד השנה העברית החדשה בתקווה שבשנה זו ישתנה משהו לטובה. לקוות תמיד אפשר. לצערנו מדינת ישראל ושלוחיה בחוות הבודדים מבינים רק כוח ואלימות). בסביבות 8:00 לקראת סוף שהותנו במקום, א', שהתרחק עם העדר לתוך פנים השטח,  התקשר וביקש שאתלווה אליו כי ראה את מכוניתו של עומר. ניכר היה שהוא פוחד מאוד והוא עשה עיקוף ענקי כדי לעלות על הכביש  ולחזור הביתה הרחק מהחווה .

 נורית ומיכל נשארו עם העדר של אום ר'. זמן קצר לאחר מכן אכן הופיע עומר ועצר את מכוניתו לידן. אום ר' כיסתה את פניה ואחר כך התרחקה מהמקום. אפשר היה לראות שהיא פחדה מאוד. עומר ניסה להיות ידידותי, לא בהצלחה רבה. הוא פתח ואמר שהוא מעריך את מה שאנחנו עושות, למרות חילוקי הדעות ביננו. שאלנו אותו למה השכנים שלו מפחדים ממנו כל כך ולמה הוא אינו נותן להם לרעות את עדריהם בשלווה. הוא סיפר שחכר את הקרקע (כולל החלק שמעבר לכביש שהיה מוחזק בידי היאחזות נח"ל  ייט"ב, שלא הצליחה להחזיק מעמד)  מהחטיבה להתיישבות של הסוכנות היהודית ל 49 שנים. הוא משלם דמי חכירה חודשיים והשקיע הרבה כסף בפיתוח האזור. לדבריו הוא גם למד את נושא הבראת שדות המרעה. לטענתו כאשר הגיע למקום הכל היה שומם והוא זה ש"הפריח את השממה". כרגע, בגלל שימוש יתר במרעה, הוא הפך שומם שוב ויש צורך להפריח אותו מחדש. ציינו כי אם לרועים היו המים, הסיוע והאמצעים שלו גם הם היו יכולים לטפח את המרעה.

עומר אמר כי הוא מעוניין להדריך את הרועים איך לטפל במרעה וכי כבר יצר קשר עם ארגון שורשים מיריחו.  בתשובה לשאלה למה לא חשב על שיתוף פעולה לפני 17 שנה הוא ענה שאז היה אחר ועכשיו "עבר תהליך". מיהרנו לסיים את השיחה. הוא גם ציין  שהוא לא מתכונן לעזוב את החווה שלו  וגם ימשיך להרחיב ולפתח אותה . לדבריו היו לו חובות רבים  לבנקים, אבל מעניין שבדיוק השנה ,לדבריו, הוא כבר מתחיל לראות רווחים  מההשקעה בחוותו  ויכול להרחיבה .  נקודה נוספת ראויה לציון - לדבריו השטח משני צדי הכביש חכורים על ידו, אבל "ברוב טובו" הוא מאפשר לרועים לרעות בצידו האחד של הכביש .

עומר ציין שהם מטפלים בנוער בסיכון, דואגים שיתגייסו ונקב במספר של מאות שכבר עברו דרכם. הנוער מגיע אליהם דרך  לשכת הרווחה. זהו עוד אקדח מעשן לקשר בין מוסדות המדינה והחינוך לשנאה באמצעות המאחזים של נוער הגבעות .

בכל מהלך  השיחה חזרנו והדגשנו שעצם השהייה שלו במקום היא חטא. אבל עומר המשיך לשחק את הטוב שבאדם. 

 בשעה 9:00 עלינו על המכונית  שלנו , אספנו את אום ר' שחיכתה לנו, ובנה  בן ה14 החזיר את העדר. נסענו לביתה בכפר דיוק. היא עוד הספיקה לספר לנו  שגם מתנחלי מבואות יריחו מציקים להם ואף חפרו תעלה  שמונעת מהעדר לרעות שם.

סיימנו בקפה שחור חזק – ולוואי שיום אחד  נוכל להגיע לשם רק לשתית הקפה ולא למנוע את הטרדות המתנחלים אדוני הארץ וגזלניה .