מחסומי הצפון: למה אנחנו מתחרות עם החיילים בדרך למחסום טייבה/רומנה

צופות: 
רוני שליט ושולי בר (דיווח, צילום)
06/02/2019
|
בוקר
מחסום ברטעה: מריבות בתור בשעות הבוקר בשנת 2017

02:30 לפנות בוקר במיטה שלי
התעוררתי בבהלה פן שכחתי לשים שעון מעורר. חבל. השעון היה טעון ודרוך. מכיוון שכבר התעוררתי לגמרי בדקתי מה המצב בפריימריס של הליכוד. הידיעה על אורן חזן... בכל זאת לקחתי רבע כדור שינה.

04:45 קמתי וכל זה.. ונסעתי לקחת את רוני, שגרה במושבה שכנה. חושך. רוחות עזות. הגשם המובטח מתעכב. כל החברים שלנו מכורבלים עכשיו במיטותיהם. כשניפגש לא ירצו לשמוע על מה ראינו ושמענו. טוב טוב. יגידו. אולי די.
ראשית נסענו לגדול במחסומי צפון מערב הגדה, שנפתח הכי מוקדם. מחסום ברטעה. כביסה צבאית הפכה אותו למעבר ריחן, אבל אנו מזדהות עם המקומיים, שקוראים לו ברטעה כי פעם היה קרוב מאוד לעיירה הפלסטינית בשם זה.

05.55 המחסום פתוח כשעה, ואנחנו באמת עדיין לא רגילות שאין בלגן. לפני זמן לא רב בשעת שחר כזו, היו פורצות קטטות והמקומיים היו מתחילים לריב על המקום בתור. מאז שפַּחת מספר העוברים, מאז שהעמידו כאן סדרנים פלסטינים חמושים בנבוטים (אלות עץ), ומאז שמיסללו מעבר מתוחכם לטרמינל דרך מכלאה חדשה עם תוספת קרוסלותinfo-icon, ואולי מאז שיש יותר אשנבים פעילים בטרמינל – פסקו המהומות. לפחות בבוקר זה.

חקלאי ישראלי קם בבוקר והולך לעשות אהבה עם החקלאות שלו. החקלאי הפלסטיני רואה אותה מעבר לגדר ועיניו כלות.

06:10 מיהרנו בכביש העולה למי עמי, ונכנסנו לדרך משובשת המובילה למחסום חקלאי עאנין. כשמו כך הוא - מיועד לחקלאים מבין תושבי הכפר הפלסטיני עאנין, המביט אלינו מעבר לגדר ההפרדה. בגלל הגדר הם איבדו את הגישה הישירה לאדמות החקלאיות שלהם, לזיתים, ולטבק, שפעם היו שותלים בין העצים כמו גם ירקות לצריכה פרטית. כבר לא. רק יומיים בשבוע נפתח המחסום הזה אך הכיבוש עושה הכל, ובקצב גובר, לקחת להם גם את המעט הזה.  לעודד את החקלאים לעשות הסבה מקצועית ולנטוש את החקלאות. איך? למשל לא מחדשים אישורי מעבר שפג תוקפם. לא מנפקים אישורים לעוד בני משפחה. ממציאים חוקים דרקוניים שהחקלאים לא עומדים בהם, למשל: חובה להמציא קושאן מקורי אפילו אם הוא מימי התורכים! מחדשים או מנפיקים אישורי חקלאות בעיקר לקשישי המשפחה, לאלמנות או למתים. ואכן מספר הזכאים לעבור במחסום זה הולך ופוחת.
כרמי זיתים נטושים הם לא מראה נדיר בשטחים הכבושים. מי שינחש מה יקרה להם ומי יזכה בהם בקרוב, שיכתוב לנו ואולי אף הוא יזכה בפרס.

06:50 למה אנחנו רוצות לנצח בתחרות למחסום חקלאי טייבה רומנה

בדרך למחסום החקלאי הבא אנו מטפסות לפסגת הר אֶסְקַנְדָר הגבוה בפסגות אום אל פחם, ואז סובבות ויורדות בסמטאות המנומנמות אל המורדות המזרחיים של העיר. רבים מבין תושביה לא מכירים את המחסום הזה, מוזר אבל זה נכון. אנחנו ממהרות. אם החיילים יגיעו לפנינו ייתכן שלא נראה אם החזירו מישהו הביתה או אם היתה איזו תקרית בינם לבין הממתינים, או לחלופין אם יגלו התחשבות ואנושיות. גם כאן עוברת קבוצה קטנה וקבועה של בעלי אישורים חקלאיים. אך למרות שאותו אדם מחזיק אישור כשר למהדרין, עדיין החיילים מחפשים אותו וישמחו לתפוס אותו נניח כמתחזה. "עם סנדלים אתה הולך לעבוד באדמה? פחחח...  תחזור הביתה."
זהו מחסום קטן ומרוחק, אך גם פה יכולה לפרוץ מהומה בגלל החיים המתסכלים.