קלנדיה: חדש הרמדאן בפתח ואנשים שואלים אם אפשר יהיה לקיים את מצוות הדת השנה
במלאת מאה חמישים ימים לאסון שהומט עלינו ושבגינו אנחנו ממיטים הרג ורעב על שכנינו, וחמישה ימים לתחילת חודש הרמדאן, באתי לקלנדיה כדי לפגוש מכרים וחברים, לשאול לשלומם ולברכם לקראת הרמדאן.
בדרך אל, התקיים סיומו של נוהל גב-אל גב.
המטען האנושי שהועבר בין האמבולנסים מהגדה ומירושלים הייתה אישה מבוגרת חולת סרטן שטופלה בביה"ח בהר הצופים ובשל חוקי הכיבוש, בדרכה לביתה שבשכם, נידונה לעיכובים, בדיקות וטלטלות.
בשנים הקודמות בשבועות טרם הרמדאן הייתה הערכות בשטח שסובבה את המחסום כדי להכשירו לבואם של רבבות בני אדם בימי השישי בדרכם לאל-אקצה. השנה לא ניתן לזהות סימנים מקדימים לבד מחנות ארוכה בצדו המזרחי של המחסום, במקום שבימי השישי לרמדאן נועד למעבר גברים, שאת בעליה אילץ הצבא לפנותה והיא הועברה הלאה משם. במקום בו ניצבה החנות נשאר קיר לבן אילם.
כל מכרי שאלו אם אני יודעת (כי הם לא) מהם השנה חוקי הרמדאן ואם אפשר יהיה לקיים את מצוות הדת.
בשיחה שהתפחה אודות ההנהגה הישראלית סיכם אחד הדוברים: "בפועל, ראש הממשלה הוא בן גביר". השומעים הנהנו ואיש לא מחה.
דובר גם על ביתו של מוחמד מנסרה תושב מחנה הפליטים שלפני חמישה ימים רצח שני בני אדם ליד תחנת הדלק בעלי ונהרג בידי בעל החומוסיה. בתקשורת הישראלית נמסר שביתו אמור להיהרס. "כן, הם כבר באו וסימנו אבל עוד לא הרסו", אמרו מכרי.
ואני חוזרת ושואלת על מערכת הצדק שדנה להריסה בתי רוצחים/טרוריסטים פלסטינים ואינה מתירה להרוס בתי רוצחים/טרוריסטים היהודים כפי שהשיבו בשלילה לבקשתו של חוסיין אבו-חדייר שדרש את הריסת ביתו של הטרוריסט היהודי שתכנן וביצע את רצח בנו.
