חברון - התפשטות של ההתנחלות היהודית בחברון
הקדשנו את המשמרת לפגישה עם מכרנו הפעיל עיסא עמרו ולעידכוניו על המתרחש בחברון.
רק מההתרשמות החזותית, חברון עמוסה כרזות בכל פינה, כפי שדיווחנו בעבר, על מרכזיותה לעם היהודי מזה 4000 שנה.
בתים נוספים נרכשו ע"י המתנחלים, כמו בית החירות ליד ביה"ס אברהימיה, בית המכפלה מאוכלס מאוד והומה ילדים.
נוספו עוד בטונדות (קוביות בטון) עם חיילים בכל פינה (צנחנים עכשיו), גם כאלה שהיו נטושות בעבר לאורך ציר המתפללים ולאורך רחוב השוהדא. כשרצינו כדרכנו לנסוע בציר ציון לכיוון המכולת בשכונת קפישה במחסום הצהוב, נשאלנו אם יש לנו נשק וכשענינו שאין התנצלו וסירבו לאפשר לנו לנסוע לשם, בנימוק שזה מסוכן להתנייע לשם ללא נשק. כך ענה החייל ורץ לאבטח את המוסך של היהודי שנמצא בסמוך. לא הצלחנו לשכנע שאנחנו נוסעים לשם שנים ומכירים היטב את בעלי המכולת.
להזכירכם, שם היה פיגוע לפני למעלה משנה שנהרג מתנחל מקריית ארבע ונפצע אנושות עופר אוחנה הבטחוניסט של קרית ארבע .מאז כתמיד צה"ל ערוך למה שהיה...
בהמשך אדווח על שאירע לנו במחסום קפישה ליד תל רומיידא אבל ראשון ראשון.
עיסא העדיף שנבוא לביתו ולא שניפגש באזור מערת המכפלה, וכך עשינו. הוא גר בתל רומידא וצמודה אליו עמדת צה"ל המאבטחת את המתנחלים. לכאורה זה היה אמור להיות לטובתו, ובפועל זה לא מה שקורה. הוא מספר על הטרדות יומיומיות מצד המתנחלים, הם מכתרים את חצר ביתו ומיידים אבנים ומקללים. הכל מנוטר ומצולם בנוסף לנוכחותם הצמודה של החיילים, ובכל זאת באורח פלא הם לא מתערבים, לא מונעים, לא מגנים או מגִנים על עיסא ושכניו. עיסא קורא לביתו צומוד ומסביר שלא יזוז ממנו כי ברור לו שמה שרוצים המתנחלים זה לגרום לו לעזוב כדי שיוכלו לייצר את הרצף ההתישבותי מתל רומיידא עד לבית רומנו, בית הדסה ומערת המכפלה.
בהמשך מספר עיסא על תנופת הבנייה בשטח, שהיה בסיס צבאי בשוהדא. מול בית הקברות המוסלמי עכשיו מכינים תשתית ל-40 דירות בשווי של מאות אלפי שקלים כל אחת וכבר נמכרו על הנייר 30 מהן.
מי הם הרוכשים ואיך? הוא אומר שאלה כספים של יהודים עשירים מארה"ב. עיסא מכיר היטב אישית את איתמר בן גביר ואת הפוליטיקה הישראלית ומנתח במדויק את המציאות והעתיד בפסימיות הריאלית המתבקשת.
כשהצטרף אלינו בדרכנו חזרה דרך הפארק הארכיאולוגי שנמצא לידו, פגשנו מתנחלת בשם ציפי שליסל (כדאי לקרוא עליה בגוגל) שמדריכה שם תיירים מקוריאה. המפגש ביניהם רשף שנאה הדדית. הוא סיפר לנו כמה קיצונית ושונאת פלסטינים היא והיא מסבירה לתיירים כמה אנטישמי עיסא. עלינו היא אומרת: הן או טפשות או אנטישמיות, אם הן איתו ולצידו.
היא מצלמת אותנו. ולשאלתי מדו היא עונה שזה אירוע יחודי .אני צילמתי אותה גם כן כפי שראיתן. בשיח שניסינו לנהל איתה דיברנו על שורשיותנו כאן כמוה ועל אמונתנו בחיים של שיוויון לשני העמים . היא מספרת על אביה הרב רענן, שנרצח לדבריה בידי מישהו כמו עיסא, ומפנה אותנו לספר שכתבה על חיי היהודים בחברון. הקוריאנית נראית נרגשת מהמפגש הזה ומבקשת להיפגש גם איתנו לשמוע את הצד השני. עיסא נתן לה את מספר הטלפון שלו. אנחנו כבר מיהרנו לסיים את המשמרת.
אבל העיכוב המפתיע הגיע. עיסא ביקש להפגישנו עם אנשים שגרים ליד מחסום קפישה הנמצא כ-500 מ' ממחסום תמר, הצמוד לפארק המדובר. מדוע ביקש זאת? כי רק אתמול הוא נפתח, אחרי חודש שהיה סגור ללא הסברים. עיסא מזכיר לנו שיש 22 כאלה ברחבי חברון. רק באזור תל רומידא יש 5.
חשוב להסביר שכל זאת כדי לסרבל להאריך ולנטר את תנועת הפלסטינים .ברגע שסוגרים מחסום אחד אנשים צריכים לעשות עיקופים המאריכים מאוד את דרכם, שגם ככה עושים אותה ברגל.
אז הלכנו לשם ודיברנו עם מי שצריך, שיעדכנו אותנו כל פעם שיש סגירות ועיכובים במחסום. עכשיו ניסינו גם אנחנו לעבור שם בדרכנו חזרה . החייל עיכב ואמר שצריך לקבל אישור לאפשר לתיירים (?) לעבור שם. אנחנו התעקשנו להסביר מי אנחנו ולא קיבלנו את העיכוב חסר ההיגיון הזה.
עיסא, כתושב האזור, מורשה לעבור מייד, אנחנו לא. הוא אומר לנו שלו היינו מתנחלות היינו עוברות ללא קושי...
חצי שעה עוברת עמוסת טלפונים לאח הגדול עד שהחייל קיבל אישור לתת לנו לצאת חזרה הביתה.
זאת חברון, זאת הווית החיים של כל מי שלא נמצא בצד ה"נכון" בעיר האבות הזאת.