בית לחם, מת"ק עציון, יום ג' 13.1.09, אחה"צ
מת"ק
עציון, בית לחם
מת"ק עציון: המקום כמעט ריק. איש אחד מחכה לשב"כ ועוד 10 אנשים מחכים לכרטיסים מגנטיים ולחידוש טביעת כף היד. פניה שלנו פותחת את הקרוסלה, כולם נעלמים אל פנים המת"ק. בצד השני אנו רואים גם אנשים עוזבים את המקום.
בחדר ההמתנה פגשנו בגבר חבוש כיפה שבא לקבל אישורי השתתפות בכינוס בין דתי עבור כמה משתתפים מחברון. החייל בחלון פנה אליו (באמצעות הרמקול כמובן) וביקש ממנו לעזוב את אולם ההמתנה. "אם תישאר כאן והמפקד שלי יראה אותך יכניסו אותי לבית הסוהר. אנחנו נתקשר אתך ונודיע לך כאשר האישורים יהיו מוכנים ותוכל לחזור ולקבלם". נדהמנו! לשאלתנו מה פשר "ההכרזה" הזו – הרי אנחנו נמצאות באולם הזה כבר שנים נענינו "כי אנחנו מארגון, וזה אחרת"! מה היינו צריכים ללמוד מזה? התשובה Is in the eye of the beholder.
מחסום בית לחם: כאשר הגענו היו רק שתי עמדות פתוחות. אך ב-15:30 כאשר התחיל זרם החוזרים מעבודתם דאג השוטר שהסתובב במקום להזעיק את מפקד המשטרה הצבאית (סג"מ ס.) ולשכנע אותו לפתוח עוד 3 עמדות נוספות. אחרי שפתרו בעיית כסא חסר באחת העמדות, אכן הופעלו יתר העמדות והמעבר היה מהיר וחלק. תיירים שהופיעו מכיוון בית לחם הועברו ע"י השוטר ללא בדיקה, החלטה שמנעה עיכוב של הפועלים.
המכשירים לבדיקת כף היד מתקלקלים חדשות לבקרים ורבים נשלחים לחידוש הטביעה ללא סיבה מוצדקת. חשוב לבקש מאנשים לנסות מזלם בעמדה אחרת – לפעמים זה מונע את הצורך להפסיד יום עבודה ונסיעה למת"ק.