עאנין, ריחן, שקד, יום ב' 17.11.08, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
לאה ר. אנה נ.ש.
17/11/2008
|
בוקר

מחסום עאנין (מחסום חקלאי)  05.40
המחסום נפתח ב-5.30 וראשוני העוברים מדווחים על כ- 80 ממתינים/ות ורכב חקלאי. תקנה חדשה אוסרת על התושבים להוציא מעאנין אלא כמות מוגבלת של מיכלי שמן מחשש שיגיעו לישראל, כפי שאומר הרמת"ק בסאלם . המעבר יעיל. חיילים בודקים ת"ז ותוקף האישורים  מה שמקצר את ההמתנה. אנשים יוצאים עם מכל שמן. טרקטורים עם כמות של מכלי שמן "מסחרית" מסורבים. על אדם אחד נאמר שת"ז שלו מזויפת . אחרים טוענים שאין זה נכון. הת"ז מרוטה ובלויה אך לא מזויפת. בכל זאת החיילים מסרבים לקבל עצת התושבים להתקשר למת"ק ולברר מה לעשות. ערימות רעפי החרס עדיין זרוקות בין עצי הזית, אצל מישהו דולף הגג, אבל למי אכפת!ב- 06.00 כ-30 ממתינים ליציאה. אדם מספר לנו כי מטע הזיתים שלו גובל בכביש המערכת ולכן נאסר עליו למסוק שם. פנינו לא' מהמת"ק והאיש התבקש להתקשר אליו לצורך ברור. ב- 6.25 אנו עוזבות.


06.40 מחסום ריחן - ברטעה החדש

אני יורדת בשרוול לטרמינל, לאה יורדת לחניון התחתון עם שקיות בגדים למסירה. אנשי חברת האבטחה לא מאפשרים לה. תעמדי כאן, ככה לא, שם. ש' מזמין את אחד הפלסטינים עם עגלת הסופר שיאסוף את שקיות הבגדים ויעבירם בעצמו לחניון התחתון. ללאה אין מאפשרים כל גישה לאזור שאליו אנו יורדות כבר יותר מחמש שנים יום יום.

כל אותו זמן שוקק המחסום תנועת כלי רכב "לא מסוכנים" מימין ומשאל. באמצע הדרך נוסף שער ברזל, לא ברורה תכליתו. אנשים עוברים לכיוון הגדה ובחזרה, לא הרבה אבל עוברים. טוענים שהמעבר "בסדר". בשעות הלחץ נפתח אשנב שני אך  בשעות כאלה רק אשנב אחד  פתוח.איש קשיש הולך לצידי בשרוול  ואומר: "תראי מה הם עושים! פרחים וצעצועים. בשבילכם אדמה זה ליופי, בשבילנו אדמה זה לחיות. אבל לקחו לנו....ועכשיו אין לנו חיים." אשה עם פצע בכף הרגל ממתינה למעלה מחצי שעה למונית, שנמצאת בבדיקה. האשה אמורה להגיע לברטעה לטיפול רפואי. כשהמונית מגיעה היא מדדה אליה, צולעת, בפנים מכווצות מכאב.

רציתי מאוד לרדת לתחנת האוטובוס משם ניתן לצפות על המחסום באין מפריע אך  במקום זאת אנו נוסעות לטורה.


07.26-   מחסום שקד - טורה
אני רושמת במחברתי את שעת ההגעה למחסום. איש פונה אלי ושואל בחשדנות למה אני רושמת את מספר האוטו שלו. אני מראה לו את שכתבתי והעניין מסתיים בחיוך.
במחסום עומס רב מאוד בשני הצדדים. מכיוון המובלעת (מרחב התפרinfo-icon) בעיקר ממתינות מכוניות, מכיוון הגדה - בעיקר פועלים, חמורים ומעט רוכבי אופנים. רוב התלמידים כבר עברו.
המעבר בביתן הבידוק איטי עד מאוד. כל העת נוספים עוד ועוד פועלים המבקשים לעבור למובלעת.
 
07.46  כ-40 איש ממתינים לעבור למובלעת (למרחב התפר). כעת הקצב מואץ מעט. התקשורת בין החיילים לתושבים מסתכמת בשתי  מילים : "הלו" ו"יאללה", בצירופים לא מגוונים כמו "הלו קדימה, הלו אחורה", "יאללה תצא, יאללה תבוא", "יאללה תחזור, יאללה תלך."

פוגשות את מיודענו שהצטווה לסתום את הבורות  שחפר באדמתו בגדה (הצו הונח בצד הבור). הוא הביא את המסמכים להראות לנו. רשום עליהם ש"העברה בוצעה" בשטח A – ישראל... ממש כך כחול על גבי לבן (בעוד ששטחי A הם שטחי הרשות הפלסטינית). דיווחנו לעורך הדין של האגודה לזכויות האדם. הוא אינו מופתע. לדבריו נתקל לא אחת בטעויות כאלה.


אדם מטורה מספר לנו כי אתמול בערב (יום ראשון) נכנסו שני ג'יפים צבאיים לכפר. ילדים התגרו וזרקו אבנים. החיילים רדפו אחריהם ותפסו... איש צעיר (בן 20) שישב בפתח חנותו. החליטו להסתפק בקרבן הזה  ועצרו אותו.
מובן שאיש לא טרח לידע את המשפחה היכן מצוי הבן. לאחר ברור בן מספר שעות התברר שאיש עצור בסאלם ולאה עדכנה את המשפחה.
 

לסיכום כמו תמיד פגשנו אנשים כועסים ומתוסכלים על אישורים שלא ניתנו או הוחרמו, על מצוקות מעבר מצד לצד, על זלזול בזמן הפלסטיני, על פגיעה בכבודם. פגשנו עליבות שמקורה בכיבוש, למרות הניסיון להסוות אותה והיא כנזם באף הדיכוי החזירי. פגשנו כאב ודאגה ושנאה, שהמחסום הוא כחממה להם. 08.20 עזבנו