אבו דיס, ענאתא, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ד' 8.10.08, בוקר

ערב יום כיפור: בלגן שרר במחסומי הכניסה לירושלים בגזרה שלנו, זאת בעקבות הנחיות עמומות שהטילו סגר כללי חמור ביותר שעות ספורות לפני כן, ב-1 בלילה, ולא הובהרו דיין.  עד השעה 9  - תלמידים, מורים, עובדי כנסיה, צוותים רפואיים ומקרים רפואיים לא עברו (למעט במחסום הזיתים שם החליטו "להגדיל ראש" ולהעביר כבכל שנה תלמידים ומורים, רופאים ואחיות). רק  בעקבות לחץ מ'השטח' והמלצות ממת"ק העוטף, התקבלו הנחיות מקלות, אך גם אלה לא הגיעו לשטח באפן מהיר ויעיל ובנוגע לתלמידים ולמורים זה היה מאוחר מדי.

במחשבות הדהדו השורות הבאות:

כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו...
וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ.
וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם:

 

06:40 שיח' סעד

במכונית בדרך למחסום, התקשר תושב שיח' סעד וסיפר כי לא נותנים למורים בעלי אישורי העבודה לעבור.

סדרת טלפונים הבהירה את המצב: שר הביטחון הטיל ב-1 בלילה סגר כללי חמור ביותר על הגדה.

הגענו למחסום, ופגשנו בקבוצות של עובדים שממתינים בתוך השכונה: רופאים ואנשי צוות רפואי התקבצו בצד, עובדי כנסיה ומורים התקבצו בקבוצה אחרת. ילדים עברו  - גם תלמידי בתי ספר שמוריהם לא עברו. עוד סבב של טלפונים והבנו כי הסגר המיוחד כולל  איסור כניסה של מורים, תלמידים, עובדי כנסיה וצוות רפואי. היחידים שיכולים לעבור הם רופאים ואחים וכן מקרים רפואיים דחופים ביותר. בשלב כלשהו ההנחיות הללו - גם בעקבות לחץ שלנו - הגיעו גם לחיילי המחסום: הרופאים והאחים עברו (3 אנשים). לעומת זאת, את הילדים הקטנים התחילו לא להעביר.   

כל הניסיונות לדבר עם החיילים לגבי הילדים עלו בתוהו. אולם גם הם לאחר זמן מה החלו שוב להעביר תלמידים קטנים, ואלו שנראו להם גדולים יותר, כדוגמת קבוצת תלמידות כבנות 12-13 שעמדו ליד המחסום מתוסכלות, לא נתנו לעבור.

הרושם היה שיש בלגן גדול בפירוש ההנחיה הכללית של סגר מחמיר (במוקד ההומניטרי נאמר לנו שמת"ק עוטף מחליט על כך בעצמו  וכך גם מת"קים אחרים).  גם פרק  הזמן הדרוש להעברת  עדכונים בהנחיות ל'שטח' היה ארוך,.

08:30 מעבר הזיתים

כשיצאנו מהמכונית, הדהד קולה של אחת החיילות במערכת הכריזה, בכל רחבי המתחם. כשנכנסנו ועברנו לצד הפלסטיני של המחסום הבנו מדוע: גם כאן שרר הבלבול והבלגאן. קבוצה של כ-20-30 איש צבאו על פתח המחסום החיצוני. אחד-אחד נכנסו  ל'טרמינל' ועברו תחקיר של אותה חיילת (שלא ידעה לקרוא ערבית ונשמע היה שגם לדבֵּר מעט מאוד). היא דרשה מכל אחד להציג אישור כניסה ושאלה בקולי קולות אם 'אנת דקטור?', "שו מכתוב?". אלה מביניהם שבאו לקבל טיפול רפואי שמעו את המילה דקטור והנהנו, נכנסו למחסום, אך הוחזרו. עובדי כנסיה, מורים, בעלי אישור איחוד משפחות ועוד נשלחו מיד חזרה. אחד מעובדי הכנסייה סיפר שהוא ממתין מ-4-5 בבוקר וסירב להאמין שהסגר חל גם על עובדי הכנסיה.

כיוון שנציגת המת"ק הייתה עסוקה, ביקשנו ממפקדי המחסום, השוטרים יוסי, פיני וגריגורי להגיע ולהסביר לאנשים הממתינים את הוראות היום. הבירור נעשה באפן הבא: מעגל של אנשים נדחקים לעבר השוטרים,  הם מעיפים מבט על התעודה, ופוסקים מי נכנס ומי לא. חלק מהאנשים התקבשו לחכות בצד לקבלת הוראות נוספות. חלקם שבים הביתה לאחר 'גזר הדין'

בסביבות השעה 9 לערך, נכנסו לתוקף הקלות חדשות: תחילה אישרו לבעלי אישורי איחוד משפחות להיכנס, לאחר מכן גם למורים ולעובדי כנסייה. אישה אחת, שסיפרה כי היא עובדת מעבדה בקופת חולים בבית חנינא, לא זכתה להתייחסות מצידם של יוסי, גריגורי ופיני , התייאשה ועזבה בזעם את המקום. עוד הוחזרו שלושה סטודנטים לרפואה שבאו לאחד מבתי החולים.

השוטרים סיפרו כי ההנחיות שהגיעו משר הביטחון היו עמומות וכי לקח כמה שעות להעריך אתהמצב ולהוציא לשטח הנחיות מדויקות יותר. המשכנו לעקוב טלפונית אחר המתרחש בשיח' סאעד. אליהם הגיעו ההנחיות על ההקלות באיחור של שלושת רבעי שעה, וגם אזהן לא היו ברורות לגמרי. התרשמנו שהיו שם בעיות בקבלת ההקלות וביישומן. עד השעה 9:45 לערך איש הקשר שלנו, מורה שהתקשר אלינו שלוש שעות קודם לכן ולא התייאש, עוד לא חצה את המחסום. ממה שראינו, תלמידים ומורים עזבו את המקום כבר בבוקר מוקדם יותר, כשלא הורשו לעבור. 

09:30 ענאתא

שמענו בדרכנו במכונית כי בתקשורת הודיעו כי נאסר מעבר כלי רכב ממזרח למערב העיר. החלטנו לבדוק זאת במחסום ענתא, בו ישנה תנועת מכוניות כאלה מדי בוקר. הגענו למחסום, שהיה שקט, ושאלנו את מפקד המחסום על ההתנהלות בבוקר. הוא סיפר שהמעבר תיפקד כרגיל: כלי רכב עברו ולא נרשמו שום בעיות מיוחדות.

לסיכום, ערב יום כיפור תשס"ט - התחושה היתה קשה מאוד.