ריחן, שקד, יום ש' 4.10.08, בוקר

צופות: 
שרית, רחל ח' (מדווחת)
04/10/2008
|
בוקר

07:10 – 08:50 היום עדיין יש הבדל של שעה בין השעון הכובש לשעון המקומי (מחר כבר לא!)

07:10 מחסום ריחן
הטרנזיטים בהמתנה במגרש החנייה העליון.המחסום הצהוב לרוחב הכביש פתוח. התחלנו בטרמינל. עוברי הבוקר כבר יוצאים. בשל ההבדל בשעות, השערים נפתחים לפני שהקהל מתקבץ לפני השער. בתוך הטרמינל – המחיצה סגורה. אשנב אחד פעיל. אין תורים. התנועה דלילה לשני הכיוונים.4 מכוניות נבדקות. אין מוכניות על הכביש.

במגרש החנייה התחתון: פעם אחר פעם ע' מביא נוסעים, הם יורדים ועוברים והוא יוצא לסיבוב הבא (אוסף אותם ליד החסימה שעל הכביש). גם הנהג בעל הכפייה האדומה נמצא. מלבד זה המגרש שומם וגם נקי.

פינת החידושים
(אולי רק עבור המגיעות אחת לשבועים): עמדות הצלפים כוסו בטיח דקורטיבי. ליד אחת מהן שתיל שיוצא מתוך כיכר אבנים. אדניות פורחות הוצבו לרגלי חומת הבטון (שהולבנה מזמן) לאורך הצד הפנימי שלה (מול מגרש החנייה של תושבי מבוא-דותן). איש גדול יושב בתחנת האוטובוס, בתגובה לחיוך שעלה על פנינו הוא מספר שהוא מחכה לרבש"צ. שיחכה.

במגרש העליון – המולה רגילה. הרבה טרנזיטים, מעט נוסעים ...
 08:25 מחסום שקד
שקט. מישהו משוחח איתנו, והחייל מזדעק שנצא מהמחסום.
משאית קטנה עמוסה בתכולת בית שפורק (ארונות, מיטות, מיטת תינוק, מ.כביסה, מחשב, משקופים, חלונות, דלתות....), שלזוג עם תינוק שמעתיק את מגוריו לטורה. מאוחר יותר נלמד שהאשה מורה בטורה והיא רוצה לגור קרוב לבית הספר. כצפוי - המשאית מוחזרת. המשאית עזבה ושבה פחות עמוסה. כנראה שהם הבינו שאם יורידו את כמות המטלטלין אפשר יהיה לבדוק ולהעביר. הבעל הנואש ניסה לשכנע את החיילים בצדקת רצונו לעבור לבית אחר ודווקא בשבת – יום שהוא פנוי, המשאית פנוייה, אישתו פנוייה. "הכל לקחתם לנו, לפחות תתנו לי לעבור לבית .... " הם לא העבירו אותו. הנהג אמר שהם היו מוכנים להעביר רק את הארונות (למה? לא שאלנו, כי ממילא אין את מי לשאול). אפשר בריחן (עם אישור מיוחד?) אבל לא בשבת (כמובן!) 08:50 (צורחות בשקט את הכעס) עזבנו.