קלנדיה, יום ה' 11.9.08, אחה"צ
רמדאן
קלנדיה
הגענו ב16:30. מעבר
אחד מתוך שני המעברים החיצוניים סגור.הקרוסלה
בסוף המעבר נעולה, חיילת קוראת בכריזה
מדי פעם כשפותחים את הקרוסלה (כנראה כדי
שלא יהיה לחץ של אנשים בפנים) אין הרבה אנשים
אך משתרך תור ארוך במעבר החיצוני והוא איטי
מאוד. שקט יחסית, אנשים נראים עייפים.
ב16:40 סולי מתקשרת
למהאדי (איתו דיברה כמה ימים לפני כן ואמר
שיעזור) בבקשה לזרז את התור המאוד איטי,על הבקשה משיב מהאדי: "גם אני עייף, לא
מטפל בקלנדיה ולא יכול לעשות כלום".
כ30- 20 דקות לוקח
לעבור את המעבר החיצוני. בפנים שתי עמדות
מאוישות ופתוחות. אין הרבה אנשים.
שקט מתוח באוויר. התור איטי יש הרגשה שהוא
לא זז.
בכניסה שוטר במדים
כחולים תולה שלט בערבית ,המודיע כי למחרת, יום שישי,רמדן, יותר המעבר לגברים מעל גיל 50 בלבד.
ב16:50 נפתח עוד
מעבר חיצוני.
התור מוסיף להתארך.
אישה המחכה בתור,
עובדת בבית החולים "ויקטוריה" ,אומרת
לנו "הם רוצים שנלך, רוצים להתיש אותנו".
בתור השני
לזמן מעבר כ 25 דקות . שום דבר יוצא דופן
למראית עין אך האווירה במחסום מוזרה מאוד,
שקטה ומתוחה.