ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 22.6.08, בוקר

צופות: 
קלאודיה דה מ' ואביטל ט' (רשמה)
22/06/2008
|
בוקר

6.45 - ג'בע - אין מכוניות ואין לחץ , מרחוק נראית התנועה מתקדמת כסדרה. המחסום , שהוא המיותר ביותר , משתכלל והולך ועתה חרצו בכביש שלפניו חריצי האטה והכביש מתרחב לו לאיטו . החיילים מבררים כרגיל לאן פנינו ומדוע ומשלחים אותנו עם ברכה .

6.50 - קלנדיה והדרך לקלנדיה -
השוק הצבעוני נעלם ואין לו זכר . איש הקפה איננו והוא חסר , אבל מיד התחילו יוזמות אחרות שה"חוק" בינתיים מתעלם מהן , אולי עוד לא הומצא ונוסח הסעיף המתאים.
שני מתנדבים אקומניםinfo-icon מדווחים לנו על זמני התור , כ - 20 דקות עד לקרוסלה.  באופן מוזר מתחלק התור הרגיל לשתי קבוצות - קבוצה אחת ניצבת בטור עורפי מסודר ועוברת בנחת בקרוסלה. הקבוצה השנייה מתגודדת ללא כל סדר מול הקרוסלה השנייה ועוברת אותה בלחץ הרגיל.

השער ה"הומניטרי" נפתח לאחרונה 20 דקות לפני שהגענו וחיכינו עוד 20 דקות עד שנפתח פעם נוספת. אנשים חיכו כמעט שעה רק כדי לעבור לגדרות הפנימיות ולהמתין לפני השרוול.
התור ה"הומניטרי" - מי נתן לשער זה שם כה הזוי? למה הוא לא זז? למה הקשישים , החולים , הנשים והילדים והתינוקות צריכים לחכות על הרגליים כל כך הרבה זמן ? הצרה הזו באה , כמו תמיד , רק מידי אדם .
ההסבר - בשעות הלחץ יש צורך בשוטר/קצין אחד או שניים, בתוך הגדרות ,כדי לנווט את האנשים לבדיקה בשרוולים באופן מסודר. בדיוק בשעות האלה נעלמים לפעמים כולם . אין איש.הכניסה לקרוסלות הרגילות מתנהלת ומנווטת ע"י חייל או חיילת בכלוב זכוכית . וזאת , בנפרד מתור הנשים, שהוא התור ה"הומניטרי". הנכנסים בקרוסלות הרגילות ממהרים כבר מאד ,מחפשים מסלול בדיקה פנוי ומגלים שבשרוול מס. 5 , המיועד לנשים , מעטים הממתינים והם , ה"רגילים", מצטרפים לתור הפנימי המיועד לנשים . מי שאמור לפקוח עין , לדאוג שהשרוול יתפנה וכשהתפנה , לאפשר את פתיחת השער ה"הומניטרי" , נעלם בדיוק בשעת הלחץ הגדולה ביותר.

בכל בוקר נפתח השער רק במשך כשעתיים למען הנשים והתלמידים , החולים והקשישים וצוותי הרפואה ואז , בדיוק אז , אין איש והממתינים רואים בעיניים כלות את הצעירים נכנסים לפניהם ואין עוזר.ואז אנחנו מתקשרות כמה פעמים למוקד ההומניטרי והאקומנים מתקשרים והמוקד מברר וכולם מבררים והנה מגיעים השוטרים , והקצינים והחיילים וכולם סוף
סוף כאן . וכל זאת בבוקר שקט שבו חיכו במשך שעה שלימה אימהות עם תינוקות על הידיים כשבחורינו ישבו בחדרים פנימיים .