ג'בע (ליל), קלנדיה

צופות: 
נתניה גינסבורג, מאיה ליבוביץ (מדווחת)
20/03/2016
|
בוקר

בוקר מפתיע ברגיעותו.

כבר בהגיענו  ב5:15 אנו חשות בשוני. אין תורים משתרכים אל תוך מגרש החניה . מעט מכוניות חונות ברחבת החניה. אין תורים תחת הסככה.  כל פועל שמגיע עובר מיד. התור הארוך ביותר אינו אורך יותר מדקות ספורות. לא זוכרות מצב כזה בקלנדיה בבוקר יום א. אנו שואלות מה יום מיומיים. חלק חושבים שבשל מזג האויר. קר. מעט גשום. אבל מפתיע.

חמישה צעירים ממשפחה אחת מקוביבה מוחזרים. לא נאמר להם מדוע. הם חושבים שזה קשור בבן דוד שהיה מעורב ב"בלגן בירושלים" ( כנראה פיגוע) לפני כחודש וחצי. אנחנו מקבלות אישורי העבודה כדי לנסות לברר ואם אפשר לעזור.

השער ההומניטרי לא נפתח. אין צורך. מעט הנשים עוברות בקרוסלות הרגילות. גבר שמגיע עם בנו לבית חולים אך ללא אישור עובר בכל זאת. אנו מחכות לראות אם יחזור. הוא לא חוזר.

הרחבה מוארת רק בשלושה ניאונים. בשעה חמש בבוקר זה חושך. אנו מנסות לברר מי אחראי על התאורה. החייל אינו יודע. אחד מבטיח שיבדוק. איש הקפה טוען שרק מנשה יכול לעזור.

הכל נע כל כך במהירות שאנו חשות מיותרות. אנו עוזבות קרוב לשבע.

בכביש לעומת זאת בלגן נוראי ואנו תקועות. הנסיעה לירושלים אורכת לנו למעלה משעה.

נתניה: תור מסתרך בג'בה (ליל). נהגים חוזרים אחורה והופכים הנסיעה למסוכנת. בשלב מסוים גם אנחנו מנסות לחזור למחסום קלנדיה אך שם המצב קטסטרופלי לכן אנו שבות לליל. הלחץ השתחרר מעט והמכוניות עוברות. האם זה עונש קולקטיבי נוסף ?

חמשת הבחורים שהוחזרו עובדים באותו מקום. לטענתם, גם ביום שישי לא הורשו לעבור. שועה איתה למדתי הציעה שיפנו למעסיקם שינסה לסייע. וודאי אין זה פשוט להפסיד חמישה עובדים שנמצאים איתו קרוב לעשר שנים. הם מיואשים. שניים מהם צלצלו אלי 3-4 פעמים לראות אם מצאתי מענה. נתתי להם הטלפון של סילבי. שוחחתי עם חנה שהציעה  שינסו לעבור שוב בעוד שבוע. אינני מבינה למה להקשות על מי שרק רוצים להתפרנס. אני יודעת שזו שאלה טיפשית. אולי זה כמו שאמר לי הבוקר נהג מונית מצור באהר בקשר לנערים צעירים המעורבים במעשי טרור: כשאתה חונק חתול, כלום לא ישרוט?