בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום א' 23.12.07, אחה"צ

צופות: 
משקיפות: נעה פ., יהודית ב., טל ה. (מדווחת)
23/12/2007
|
אחה"צ

 בדרך – צומת תפוח ריקה בשני הכיוונים, גם בדרכנו חזור. צומת יצהר – מחסום לא מאויש.

 
מפקד מחסום: סגן ב. נציג מת"קinfo-icon: ט.

 
15:30 חידוש אסטרטגי במחסום – האשנב השקוף של צינוק המעצר הקטן שדרכו יכולנו לראות אם יש מעוכביםinfo-icon  נחסם לראייה על ידי קרש גדול. אין עוד כל אפשרות לבדוק באופן דיסקרטי אם נמצאים מעוכבים בפנים,בהגיענו למקום.  מתוחכמים, הגולנצ'יקים.
 כן ראינו מיד לאחר שהגענו מישהו מוכנס לצינוק.

16:00 לשאלתנו מה עם המעוכב, המפקד עונה שהוא עומד לאזוק אותו כי מהשב"כ אמורים לבוא לחקור אותו.

 
16:14 חיילים תופסים בשדה שליד המחסום שלושה נערים (כנראה ממחנה הפליטים עסכר שבשכם) עם חמור נושא עגלה קטנה מלאה בפסולת ברזל. "זולגים". הספקנו לראות את הטיפול מתוך חניון המוניותאליו הזעיקו אותנו נהגים. הנערים לא הוכו, לפחות לא כשהשקפנו. צילמנו.
לאחר מעשה הסתבר המעשה, גם מפי נהגים במקום, וגם מפי מפקד המחסום שדיבר עם נעה:השלושה נתפסו עוקפים את המחסום בשדה והושבו לשלוש שעות עיכוב עונשין "כדת וכדין".לאחר ששוחררו פשוט חזרו על המעשה, נתפסו שוב והושבו שוב לשלוש שעות עונשין.
נסיונותינו לדבר על לב השלטונות לרכך את ה"דין" עלו בתוהו, כולל פניות למוקד.
רצה הגורל ובשל קוטן הצינוק, המעוכב האזוק שהמתין לחוקרי השב"כ פשוט שוחרר.
אחד מנהגי המוניות תופס אותנו ושואל ברצינות, "לא חראם על החמור המסכן? מהבוקר לא אוכל לא שותה? תגידו לחיילים!"

 

16:40 מחסום בית פוריק : נציג המת"ק ע. ניגש אלינו, שואל אם הכול בסדר, יידע אותנו שהוא עוד כאן איזה זמן ועומד לפניותנו בכל עת. בדיוק משחררים נער אזוק שהיה מעוכב מחמת "זליגה" – עקיפת המחסום.

הסיור שתפס אותו בשדות אזק אותו בכזה כוח שדקות ארוכות לא מצליחים לחלץ אותו מאזיק הפלסטיק בו קשורות ידיו.

 
גבר נושא בזרועותיו ילד כבן חמש רזה מאוד שראשו חבוש. יצא עתה מבית חולים. חייב לצעוד אתו ברגל, בקור מקפיא עצמות את כל מאתיים מטרים לערך מהמחסום עד למוניות. גבר נוסף צועד לצדם ובידיו הניירת מביה"ח.

 
17:15 שבנו לחווארה. חדשות חמות: עטים עלינו לבשר לנו שחיילת מ"צ לקתה בהתקף היסטריה – פרצה בצווחות רמות ופרועות מהרגיל, השתוללה, צרחה וצחקה חליפות, והחיילים פרקו ממנה את נשקה והוציאו אותה מתא בידוק הת.ז., והוליכו אותה הצדה אל הבודקה של בדיקות הרכב. כך נסגרה אחת מעמדות הבידוק וכל המחכים בתור אליה נאלצים להתפזר בשני התורים האחרים, שעדיין עמוסים אדם.
בינתיים גם הפסיק החשמל והבדיקות נעצרו לגמרי.
בדיעבד טען מפקד המחסום שהילדים המעוכבים עדיין שיחקו עם חיבורי החשמל.

 
לעינינו, נער שמגיע לעמדת הבידוק מן התור מקבל טיפול מיוחד מחייל "מאבטח" –נאלץ להישען שרוע-זרועות ופסוק-רגליים על דופן העמדה, כאשר החייל בבעיטות קלות מרווח את פיסוק רגליו עוד יותר. וחוזר וטופח על כל חלקי גופו שוב ושוב ושוב. לא ראינו מה הביא לכך.
מניסיוננו בצפייה, קרוב לוודאי שהנער אמר משהו לחיילת הבודקת, או לחייל הניצב לידה, או שלח מבט מחוצף, או צחק, או השד יודע מה.
הילדים המעוכבים בצינוק, מרוב שעמום או מרוב קור או סתם כדי להעלות לעצמם את המורל פצחו בקונצרט של חיקויי בעלי-חיים. החיילים לחילופין התפוצצו מצחוק (הילדים הפליאו חקות), הצטרפו לקרקס, וצעקו עליהם לסתום. משההצגה רק גברה והלכה, ניגש אחד החיילים אל פתח הצינוק.
לא יכולנו לראות מה היה שם, אבל השקט חזר, לפחות מהפינה הזו של המתחם...

 
ב-18:15 עזבנו, לא לפני שמפקד המחסום (שאמר לנו לסיום: אתם עושים עבודה חשובה) אמר שבתום העיכוב של הילדים, הוא לא ישכח לתת להם לאסוף את החמור והעגלה הממתינים עדיין בפתח המתחם.

 
יש לציין שבמשך רוב השהות שלנו במקום, המפקד הרגיע ומיתן חיילים אטומים במיוחד.