חברון ודרום הר חברון

צופות: 
מירה ועפרה
07/06/2007
|
בוקר

7:30 מעבר מיתר

עשרות פועלים ממתינים מצידו הישראלי של המחסום למעסיקיהם.
כביש 60 אשתמוע – במעלה הגבעה אנו רואות חמור קשור. הבניה של הבניין החדש הושלמה וגם חלונות הותקנו.התנועה בכביש דלילה מאוד ופרט למונית אחת לא ראינו אף רכב עם לוחית לבנה.
האם שוב הוחמרו הנהלים?מחסום דורה – אלפאוור פתוח.
במחסום הכבשים עומד רכב ובו יושבי חיילים. הרכב איננו צבאי – טנדר עם ארגז פתוח.
תנועת האנשים זורמת.
8:15 חברון כתובות ספריי "אני קונה רק מיהודים" מקבלות את פנינו על דלתות החנויות הפלשתיניות הסגורות. (לנו זה מזכיר אירוע היסטורי אחר).
התנועה ברחובות דלילה. אנחנו עולות לתל רומיידה וצועדות לכיוון בית הקברות ובית המדרש שנבנה באדיבות חב"ד וזוג יהודים "נדיב" ממלבורן, אוסטרליה. הכניסה לבית המדרש רוצפה ונראה שהעבודה בבניין מתקדמת. בשעה זו של הבוקר עדיין אין אף אחד במקום אבל ברור מאוד שאנשים עובדים פה במרץ. חלבן מוביל חלב בכדי פלסטיק על גבי חמור. עם הרכב לא יוכל לעבור את מחסום הבטונדות.
שכונת תל רומיידה -- אנו נכנסות, וצועדות עד הבסיס הצבאי שבקצה. נכנסות לחצר שמאחורי הבית הפלסטיני ומסתכלות מעט על הנוף. מתנחל מגיע ומבקש שנצא – מדובר לטענתו בשטח פרטי של בעלי הבית. אנחנו מקבלות את דבריו ומתחילות לצעוד. מתוך הבית אנחנו זוכות לברכות – "שרמוטות", "זונות", "בנות זונות", "נבלות" ועוד ועוד. אחד החיילים מתלווה אלינו.
אנחנו שואלות אם גם מהם (החיילים) מבקש המתנחל לעזוב בטענה שמדובר בשטח פרטי. החייל עונה שהמתנחלים יכולים לדרוש זאת אבל בד"כ הם נותנים להם להיות בחצר. המתנחל אומר שלא נדאג לחיילים כי הם (המתנחלים) דואגים לחיילים (עופרה מסננת בשקט שעם כאלה דואגים לא צריך אף אויב). אנחנו צועדות במורד הגבעה לכיוון הרכב.
בדרך עוצרinfo-icon אותנו חייל מג"ב ומבקש לשאול שאלה קטנה. מתפתחת שיחה בנוגע למטרות הארגון MW, משמעות ההתנחלות בחברון, מצב השכונה הפלשתינית מסביב, וכו'. כל אחד מציג את עמדתו. שיחה נעימה ויחסית אנחנו מרגישות שיש עם מי לדבר.בית המריבה – הבית נראה נטוש. דלתות הברזל הגדולות סגורות. שני חיילים יושבים בציליה למטה ושניים על הגג. איננו רואות שום מתנחל בשטח. אנחנו מגיעות לחנות של באסם ממול. הוא מספר שלאחרונה יש יחסית מעט היתקלויות עם המתנחלים. לטענתו יש בין 20 ל 25 איש שגרים בבית ולא באופן קבוע.
בעת החרסינה – זוהי שכונה מרוחקת בקצה קריית ארבע, הצמודה למחנה צבאי. כל האזור מהצד הפלשתיני אסור בנסיעה לפלשתינים (כביש אפרטהייד). קבוצה של כמה נשים וילדים פלסטינים צועדים מאחורינו על הכביש. נראה שהנוכחות שלנו מלחציה אותם והם מזדרזים לצעוד ולהיעלם מהמקום. גם הניסיון שלי להיות נחמדות לאחד הילדים ולתת לו תות עץ נתקל בבהלה והתחבאות בתוך שמלתה של האם.
חייל מג"ב שיושב בעמדה עוצר אותנו בגסות. אינו מאשר לנו להיכנס לשכונה, בטענה שהכניסה עבורנו אסורה (כמובן שזו שטות). דורש לראות תעודות. אנחנו מנסות להבין מדוע איננו יכולות להיכנס ובינתיים הוא קורא לחבר שלו. החייל השני אומר שמותר לנו להיכנס אבל בטח נגרום לבלאגן. אנחנו מסבירות שאנחנו רק רוצות לראות את האזור וחלק מתפקיד החיילים הוא למנוע בלאגן. בלי להתבלבל בכלל הוא מציג את עמדתו – במקרה של בלאגן הוא לא יבוא לעזור לנו. זו בעיה שלנו מה יקרה. (טוב שמשלמים לו משכורות מכספי המיסים שלנו. כדאי שמפקדיו ידאגו להסביר לו את חובותיו ותפקידו). בדרך חזרה הוא מפטיר איזה ארגומנט לוגי שכבר שמענו רבים כמותו: הערבים הם האויב, אנחנו עוזרות לערבים –-> אנחנו האויב. עופרה מציעה הקבלה שעניינה ההבדל בין צברים ואתיופים (החייל אתיופי) אבל אין עם מי לדבר.
10:15 בית הספר לבנות – תנועה של אנשים במקום. האנשים מקבלים אותנו יפה. אחד הגברים יודע עברית. הוא מסביר שהצבא מגיע בבוקר. עוצר את כל התנועה ודורש לראות תעודות של כל מי שעובר. אחרי זמן מה הרכב עוזב בד"כ ולעיתים מגיע גם אחה"צ. (מה הטעם לעשות זאת בשעה קבועה פחות או יותר בבוקר פרט להתעללות ?). בכל מקרה, כדאי לנסות להגיע לצומת זה בבוקר, בערך ב-8.
עם יציאתנו לכוון הכביש אנחנו מבחינים בג'יפ של מג"ב שעוצר ממש בתוך הצומת. שני חיילים יוצאים ממנו. הם מסתובבים לצד הכביש במחסום ונראה שהם מחפשים משהו. לאור השעה המאוחרת אנחנו ממשיכות בדרכנו.
בית חגי – במהלך הנסיעה על הכביש אנחנו מבחינים בצוות מודדים מלווה בג'יפ צבאי וחיילים שעובד בסמוך לבית חגי. האם ייתכן שיש תוכניות להרחבת היישוב?