קלנדיה ורמות

קלנדיה, רמות – יום ג', 22.8.06-בוקר/צהרים10:30 עד 15:00משקיפות: מור ב., נורה או., רוני ה. (מדווחת)נסענו לקלנדיה דרך חיזמא שכבר מתהדרת במראה חדש של "מעבר גבול/טרמינל. הכביש עוקף את החומה, ובהמשך שוב מתקרב אליה מהצד המזרחי. לצד הגדר של הכפר ג'בע הקים משמר הגבול מחסום חדש. נראה שהוא פועל על בסיס קבוע. בודקים בו מכוניות בתנועה משני הכיוונים.קלנדיההגענו ב-11:00 בכוונה לערוך תצפית במת"ק שממוקם במחסום. אנחנו מבקשות לחזור על התיאור של תמר פ. בדו"ח שלה ולהדגיש את בעיית השביל הצר המוביל ממגרש החנייה אל המחסום – אין כל אפשרות להעביר בו כיסא גלגלים. אדם נכה יוכל להגיע למחסום אך ורק אם מישהו נושא אותו על ידיו. האם זו אחת ה"הקלות" שהמחסום החדש היה אמור לספק לאוכלוסייה? עמדנו במסלול מס' 5, כדי להגיע למשרד המת"ק. אך כיוון שהמכשיר הסורק היה מקולקל, נדרשנו לעבור למסלול 4. אחרי שנבדקנו, חיילת חסמה את המעבר למת"ק ברובה שלה והודיעה: יש הוראות מפורשות לא לתת לכן להיכנס! ודאי מדובר פה בטעות, אמרנו, היינו פה גם אתמול. אנו משקיפות בכל המת"קים. לא הצלחנו לשכנע אותה. טלפנו לשאדי, מפקד המת"ק. תשובתו הייתה קצרה והחלטית: סליחה, אבל נוכחותכן מפריעה לנו. אין לנו די כיסאות במשרד. אנחנו מוכנות לעמוד, אמרנו. ללא הועיל. התקשרנו לאופיר, הממונה על פניות הציבור, והוא ענה לנו בנימה דומה: סליחה, יש הוראה מגבוה לא לתת לכן להיכנס. ביררנו עם נטע מי הוא הממונה על שאדי. שמו שאול פרץ. לא הצלחנו להשיג את מס' הטלפון שלו בחמ"ל.בתוך מתקן המחסום, בצד הדרומי, הצצנו מבעד לסורגים אל עבר הקהל הרב שנדחק בתור לקרוסלה אל משרד המת"ק. אנשים צעקו בזעם ורבו על התור. היו אלה קולות של מורת רוח. חזרנו אל היציאה הצפונית וחיכינו לאנשים שיצאו מהמת"ק. לדבריהם, חיכו שם מעל 100 בני אדם מחוץ למשרד, ובפנים היו כתריסר. מ-12:30 עד 13:30 נסגר המשרד להפסקת צהרים. כבר בשעה 13:00 היו כמה עשרות אנשים ליד שער המת"ק.בין היוצאים מהמת"ק פגשנו עו"ד מג'בל מוכאבר, מ. ע. אשתו, תושבת שיח' סעיד, הגישה בקשה לכרטיס מגנטי באבו-דיס. היא נשלחה למת"ק קלנדיה, כדי לאסוף את הכרטיס (כי במת"ק אבו-דיס לא מנפיקים כרטיסים מגנטים, כך נאמר לנו בקו ה"הומניטארי" של הצבא). כתושבת שיח' סעיד היא אינה יכולה להגיע לקלנדיה בלי לעבור את המחסום שיח' סעיד הידוע לשמצה – והרי לה אסור לעבור את המחסום ההוא. מלכוד 22 הידוע. כך קרה שהזוג נאלץ לנסוע שעתיים בדרכים לא דרכים כדי להגיע לקלנדיה (לבעל נאמר שהוא אינו יכול לאסוף את הכרטיס במקום אשתו). כעת הם התלבטו איך לתכנן את המסלול הביתה. עורך הדין ע. הביע את הערכתו הרבה לנשות מחסום ווטש שעזרו לו לא פעם במחסומים.אדם נוסף (מ.א.) פנה אלינו ב"אולם ההמתנה" של קלנדיה. הוא סיפר על ההטרדות שעבר בדרכו לקלנדיה. בדרך הוא נאלץ לעבור בשביל עוקף חומה (זמני, נאמר לו). השביל הזה יוצא ממחסום רמות ועובר בתוך ואדי דרך ביר נבאללה עד לרמאללה, או קלנדיה. בסביבות השעה 11:00 חסם ג'יפ מג"ב את השביל ונוצר פקק תנועה. כיוון שלנהג המונית לא התחשק להיתקע שעות בפקק, ירד מ. מהמונית והמשיך את דרכו ברגל. הוא נתקל באנשי מג"ב שדרשו ממנו להרים חולצה, מכנסיים, להסתובב וכו', ולקחו ממנו את תעודת הזיהוי. כשביקש את תעודתו, אמרו לו: אם אתה רוצה את התעודה שלך, קפוץ. כשהוא סירב "הציעו" לו להתנער כמו כלב. הוא סיפר לנו שפלסטינים עוברים בשביל ההוא השפלות רבות, כי המקום מרוחק מעין הציבור והתקשורת. החלטנו לנסוע ולראות את המקום במו עינינו.רמותעלינו בכביש הראשי של רמות עד שהגענו למחסום של מג"ב שמפקח על הכניסה לירושלים. שם פנינו שמאלה והחנינו את המכונית. אם באים מירושלים ופונים שמאלה בצומת הזה, מגיעים לבית איכסא (ולכפרים אחרים בשטחים). ישר ממשיכים לגבעת זאב, ואילו ימינה מוצאים את דרך העפר הזו – גרועה למדי וצרה שעוברת דרך ואדי המפריד בין רמות לבין השטחים. הדרך מובילה לרמאללה. הנוף עוצר נשימה, וכן החום של צהרים (36 מעלות היום). הפלסטינים קוראים לדרך הזו כביש עוקף חומה. דקות ספורות אחרי שהגענו, מגיח ג'יפ של מת"ק. 2 מג"בניקים בודקים כל מכונית הנכנסת או יוצאת לוואדי. בדיקת התעודות יסודית (כולל בדיקה במחשב), ומיד נוצר פקק תנועה. ביקשנו לדעת, מדוע נערכות פה בדיקות, כשמפה אפשר להמשיך רק לשטחים, ואילו בכניסה לירושלים בטפלים הרי במחסום רמות. לא היו מוכנים להסביר לנו, אך ציינו שאינם מונעים מאנשים לנסוע, רק בודקים תעודות. פגשנו מכרים אחדים מביר נבאללה שאישרו, כי ג'יפים של מג"ב עוברים פה מידי יום ומטרידים ומשפילים אנשים כאוות נפשם.ב-14:45 הג'יפ מסתלק ונוסע אל תוך הוואדי. לא היה לנו כוח להמשיך את המשמרת היום, אך אנו ממליצות לצוותי קלנדיה לכלול מידי פעם גם את המקום הזה במסלולם.(לאלו שלא מעודכנות: אין חלוקת תחומים בין מת"ק קלנדיה (המכונה 'עוטף') לבין מת"ק בית-אל (המכונה 'רמאללה'). כל אחד מספק את אותם השירותים, רק לאוכלוסייה אחרת. החלוקה היא גיאוגראפית. לכן חשוב לפקוד גם את מת"ק בית-אל מידי פעם (לאו דווקא ביום שבו הטמפרטורות מטפסות ל-36 מעלות בצל).