עטרות, קלנדיה, יום א' 11.11.07, אחה"צ

צופות: 
פיליס ו', ליזי ש', תמר פ'(מדווחת) אורחת: שרון ו.
11/11/2007
|
אחה"צ

 

 

 

 

מחסום קלנדיה:

3.15 – מסלולים  3+4 פעלו לסירוגין. סטודנטית תושבת חו"ל שהגיעה לביקור משפחתי בשטחים גרמה במשך דקות ארוכות לעכוב משלא הבינה את בקשותיו של החייל בעמדה: תחילה נראה היה שלא הבינה את הוראותיו, אולי אינה מורגלת ל"ערביתinfo-icon מחסומאית" (כינוי צבאי), היא ביקשה מהחייל שידבר עמה אנגלית, אז הסתבר שהפספורט אינו מצוי בתיקה, החייל הורה לה לשוב על עקבותיה. אחרי דין ודברים מנומסים ומנומקים ביניהם היא הורשתה לעבור.

במחסום הרכבים לא ניכרו תורים. השקפנו משם אל מחסום עטרות, לשם כך יש להישיר מבט לכוון כביש 443 אחרי הכיכר השנייה משמאל. ראינו תור אין סופי של מכוניות ושמנו פנינו לשם.

 


מחסום עטרות:

4.00 – שני שוטרי מג"ב קיבלו את פנינו בזעם וניסו להרחיק אותנו מהמקום. סירבנו ללכת. התמקמנו בצד הדרך כ-10 מטרים  אחריהם ולא ראינו את קצהו של תור המכוניות. ליזי יצאה לדרך לבדוק היכן הזנב, ספרה 69 מכוניות עד הפנייה לכביש 443 כשכל הזמן עוד ועוד מכוניות נוספו לאלו הממתינות. החיילים אמנם לא עיכבו זמן רב את הרכבים שבדקו, אך עצם ההאטה והעובדה שאחד לכמה רכבים  נדרש לעצור ונהגו הושיט את התעודות, בנוסף לגשם שהחל לרדת ולעובדה שהשעה היא שעת השיבה מהעבודה, כל אלו גרמו לפקק וללחץ כבד על המחסום. טילפנו למ.פ. אריק, הוא הבטיח לבדוק ואף הגיע אישית אחרי 20 דקות, נוכחותו הקלה במעט את הלחץ במקום, אך הוא לא התפוגג לגמרי עד לעזיבתנו בשעה 4.45.

 

הפניה מכפר עקב לסמיר-רמיס נחסמה  בגלל עבודות תשתית. נאלצנו לשוב מבלי להגיע למחסום ביר נבאלה.