קלנדיה

הגענו לא- ראם בסביבות 2:30. לא היה תור של הולכי רגל, ונראה שתור המכוניות מתקדם בצורה סבירה. ,b>לקלנדיה הגענו ב-3:00, בדיוק עם חילוף המשמרות. מצאנו שם את יחידת ההנדסה הקרבית בפיקודו של מעיין. היחידה תוגברה בבדיקת המסמכים ע"י שני מתנדבים, אחד דובר ערבית. הנ"ל היה מאד לא ידידותי לפלשתינאים שנזקקו לשירותיו והחזיר לא מעט אנשים לרמאללה. הוא עבד כפי הנראה לפי הספר כי במקרים בהם התערבנו התברר כי לאנשים שנדחו באמת חסרו המסמכים הנדרשים. כמו כן היה נוכח נציג המת"ק בשם רוברט שדיבר עלינו במתק שפתיים (מדומה?) ונראה יותר ידידותי לציבור. רוברט עדכן אותנו שההוראות כעת מתירות מעבר לכל תושבי האזור ולאנשים מעל גיל 35. רק גברים בין הגילים 16-35 חייבים בתסריך. היו במחסום שני תורים של עוברים: אחד ארוך לציבור הרגיל ואחד קצר וזריז יותר שאמור היה לשרת מקרים מיוחדים כגון אמהות עם ילדים (ונשים בכלל), אנשים חולים, תושבי האזור וכו'. ההמתנה בתורים הייתה יחסית קצרה. גם תור המכוניות לא היה ארוך.במשך שהותנו במחסום שמענו שוב ושוב יריות מכיוון הגדר הצפונית שמקיפה את שדה התעופה. זיהינו 2 מכוניות צהליות שחסמו את הכביש ההיקפי אולם האירועים היו רחוקים מדי בכדי שנוכל לראות מה קורה. לא נראו ילדים בשטח ולא ניתן היה לראות על מה או על מי יורים. החיילים במחסום היו אדישים ולא יכלו או רצו לספק הסבר משביע רצון. טלפנו לעוזרו של ח"כ ברונפמן והוא הבטיח לנסות לברר מה קורה אך לא הספיק לעשות כן לפני שעזבנו כיוון שטיפל בבעיה קודמת עם נפגעים.אחד החיילים אישר שצה"ל אמנם מנסה לשפר תדמית ע"י אמצעים סמנטיים כך שלא עוד נקרא למחסום "מחסום" אלא "מעבר" או "נקודת בידוק". חייל אחר צחק ואמר לנו שאנו טועים אם אנחנו חושבים שקלנדיה היא מחסום. קלנדיה, הוא אמר, הפכה לחלון ראווה לעולם כך ששם מעבירים כמעט את כולם. מחסום, הוא אמר, זה מקום שלא מעבירים, אולי רק 3 מכל 100, ומחסומים כאלה יש הרבה.בזמן שהיינו במחסום הביאו 2 קבוצות של 4 מעוכבים, אחת ב-3:30 ואחת ב-4:00. ניסינו לזרז את הטיפול ע"י פנייה לחיילים אך הם טענו שאינם מצליחים לבדוק את התעודות כנדרש כיוון שהקווים לשב"כ תפוסים כל הזמן. גם פנייה למוקד לא הניבה תוצאות וכאשר עזבנו את קלנדיה ב-5:30 עוד המתינו המעוכבים לגאולה (והיה קר!!).