דרום הר חברון, פעילות עם נשים וילדים בכפרי הגדה
מטרתהמשמרת: פעילות מוסיקלית בגן אום-אל-ח'יר.
נושא הפעילות: חורף, רוח, הבעה במוסיקה .
הדרך לאום-אל-ח'יר עוברת בכביש 317: בכניסה לתוואני – חיילים ברובים שלופים; מתחת לסוסיא – מסיק של פלסטינים, בליווי פעילים זרים; המאחזים בראשי הגבעות – התרחבות משמעותית בעשהאל ובאביגיל (הקרוונים כבר גולשים מהצד השני של הגבעות, יש גם מבני קבע).
בגן נוכחים כ-30 ילדים, ו-3 או 4 גננות – לא שמתי לב: איכלס, דלל, נעמה. נמצא גם דייויד, בחור דני, שהוא מוסיקאי פולקלור, מנגן בחלילים שונים. הוא נמצא שבוע באום-אל-ח'יר (מתגורר עם עיד ומשפחתו), ושבוע ישהה בסוסיא. הוא ביקר גם בגן הודא. דייויד נמצא בקשר עם קבוצת הכפרים.
הגן עצמו עובר שיפור משמעותי. יש כבר גדר שכמעט הושלמה, ומתוכנן שיפוץ של הקיר המקיף בחלק הקדמי. הדבר הכרחי, כי כפי שראינו בעבר, ללא גדר מקיפה אי אפשר לארגן כלום, להשאיר חומרי יצירה, לתלות קישוטים – הנוער המקומי פורץ , הורס, לוקח. מסתבר שבעידוד קבוצת הכפרים, הוקם צוות מקומי של תושבי אום-אל-ח'יר שלקח על עצמו לדאוג לתחזוקת הגן. נקווה שיחזיק מעמד – זה לא קל (בלשון המעטה) כשמדובר בכפר שכל בתיו, אוהליו ופחוניו תחת צווי הריסה.
התחלנו את הפעילות עם חלק מהילדים הבוגרים יותר. הבאנו את הספר "המטריה של אבא" (בערבית), הושבנו את הילדים על הרצפה, ואיכלס סיפרה את הסיפור. הקשב היה מרתק – הרושם הוא שאין הרבה חוויות דומות של סיפור. לאחר מכן, "המחזנו" את הסיפור: הילד שהוא הדמות הראשית לבש מעיל גשם שהבאנו, נכנס תחת המטריה שהבאנו, והחל לאסוף חברים לטיול ב"גשם". הייתה שמחה גדולה, הרבה התרגשות אצל הילדים שהצטופפו תחת המטריה. דייויד ליווה את ההמחשה במוסיקת גשם נעימה.
בחלק השני של הסיפור, שרתי לילדים שיר על רוח חלשה וחזקה (לצערי בעברית), וביקשתי להדגים את ההרגשה של סוג הרוח. לשמחתי דייויד ליווה ברגישות רבה. אחר כך חילקנו כלי הקשה מסוגים שונים, וחזרתי על השיר באופנים שונים, כשהילדים מלווים ומקפידים להבחין בנגינתם בסוגי הרוח (לפי המנגינה, ואופן השירה שלי – שהרי את המילים בעברית אינם מבינים). כל ילד הדגים את כלי ההקשה שקיבל, ואת אופני הנגינה.
סיום הפעילות היה במשחק הסדין המתנפנף ברוח – שהוא תמיד קלף מנצח. הילדים אוחזים בסדין, ומנערים אותו על פי סוג הרוח שהם שומעים בשיר. אחר כך חוזרים על המשחק עם כדור במרכז הסדין, ולבסוף עם אחד הילדים. הייתה שמחה גדולה.
באמצע הפעילות יצאו נעמה ודלל לבשל אורז: מסתבר שעכשיו מגישים בגן בכל יום "ארוחת צהרים", שכוללת אורז ובצל (ואולי עוד משהו ששכחתי). בסיום הפעילות הגננות ערכו שולחנות מאחורי הגן, ושם כל הילדים ישבו ואכלו את האורז שבישלו הגננות.
אנחנו ישבנו ושוחחנו עם דייויד ועם עיד שהגיע באמצע הפעילות. השאלה העיקרים נגעה לאופן הרצוי של השקעה בגן – במבנה ובציוד, או בכוח אדם ובתכנים. לי ברור שהעיקר הוא השקעה מהסוג השני.
לאחר שכבר סיימנו, הגיע עזרא (תעאיוש) עם צוות צילום, שביקש לתעד את הגן והפעילות שעשינו. כמובן שאי אפשר לשחזר את העבר, אבל הם הצליחו לצלם, פעילות כלשהי, בליווי מוסיקלי של דייויד.
תמונות מהפעילות – האלבוםשל12.11.2015:
https://picasaweb.google.com/113044451662544057850?authkey=Gv1sRgCNS_j8qy0sCOGA