קלנדיה

צופות: 
מיכל וינר, נילי פישר ועפרה טנא - מדווחת
13/11/2015
|
בוקר

הפחד מהתגובות הזרירזות של נושאי הנשק היהודים הצליח להשאיר את המתפללים הפלסטינים  של ימי שישי בצד "הנכון" של המחסום

900
כשאנחנו מגיעות אנחנו מוצאות טרמינל די שקט וכמעט ריק - מחזה נדיר עבורנו ומאוד לא נעים... אף פעם לא ממש נעים בקלנדיה אבל זאת חוויה שונה. מפחיד לראות כיצד הפחד פועל על כל הצדדים.

מאוד מלוכלכך - מעבר לגדרות בצד של החיילים דווקא נצפה בחור צעיר עם מטאטא.
הנהגים מחכים למעט הנוסעים של ימי שישי, יושבים באפס מעשה בשמש הנעימה ליד הקיוסק. הם מסבירים את פשר הדממה: אנשים פוחדים לעבור, פוחדים להסתובב באזורים שבהם אזרחים ישראלים ואנשי ביטחון מסתובבים עם נשק ומגיבים על כל תנועה בירי מדויק.  כמו כן העובדים בבתי הקפה והמסעדות שעבדו בצד היהודי, פוטרו . אחד מהם ישב עם הנהגים וסיפר שאין לו כסף לקנות אוכל הביתה.

קבוצה של גברים מבוגרים הוחזרה. צלצלנו למת"ק וקיבלנו תשובה תמוהה: מבוגרים זכאים לצאת להוציא בימי שישי (?!). אחר כך הופיע חייל שהסכים לשוחח איתנו מעבר לגדר. ניסינו לברר האם יש מדיניות חדשה בעניין מעבר מבוגרים. הוא טען תחילה שנשים מעל גיל 50  וגברים מעל 55  רשאים לעבור, אבל כששמע מה אמר לנו איש המת"ק, קבע שאם זה מה שהמת"ק אמר  - המת"ק יודע.
גבר בן 55 הוחזר. אמרו לו שהוא מנוע כניסה לישראל אבל הוא לא יודע למה. כבר זמן רב שהוא מסתובב בין המתקי"ם ומנסה לברר מה לא בסדר ולמה הוא מנוע  אך ללא הצלחה.
נכה מתגלגל על כיסא גלגלים. הצלחנו להפנות את תשומת לבה של החיילת בבונקר.  אחרי פנטומימה מבעד לחלונות הבונקר היא הזמינה מישהו שיפתח עבורו את השער.  אחרי 10 דקות מגיע המישהו המתאים ופותח לו את השער ההומניטרי.
למרות שכל המעברים פועלים ויש מעט מאד אנשים, מצטברים תורים בתורי הבדיקה שמאחורי הקרוסלה. אנחנו מניחות כי הבדיקות עכשיו חמורות מהרגיל.
 לנוכח הריקנות, פרשנו מוקדם.