קלנדיה

צופות: 
גילי קוגלר ויערה רפיח
17/09/2015
|
בוקר

נכחנו במחסום בשעות 5:00 – 7:00

עניינים ראויים לציין:

1.      מיעוט פועלים: לא הגיעו קבוצות הפועלים הרגילות באוטובוסים והנוכחות היתה דלילה. עד השעה 6:00 לא היו כמעט תורים במכלאות. אחרי השעה 6:00, גם כאשר החיילת באקווריום הזרימה לעתים רחוקות לא נוצרו תורים ארוכים מדי, כפי שהיו נוצרים במצב רגיל.  

2.      הפיילוט להעברת פועלים באוטובוסים: נאמר לנו שהיום היה היום האחרון של הפיילוט של העברת פועלים לכיוון עטרות באוטובוסים (המידע שקיבלנו מקצין המת"ק הוא על 200 פועלים בסה"כ – זה עדיין לא מסביר את הנוכחות הדלה במחסום). איננו יודעות מה תוצאות הפיילוט ומה תהיה המדיניות מעכשיו.

3.      התפקוד במסלולים: כשנכנסנו למחסום עמדנו לתצפית של 10 דקות על החיילות המעבירות פועלים במסלול מס' 1. במהלך 10 הדקות הללו החיילת האחראית על השיקוף ישנה. השנייה העבירה ברצף כל פעם שלושה פועלים ועצרה להפסקה של דקה-שתיים לצפייה בתמונות בפלאפון. כשגילו שאנו צופות בהן חזרו לקצת יותר פעילות.

4.      עבודת המת"ק: בשעה 6:00 החלו להתקבץ נשים וקשישים ליד השער ההומניטרי. מהר מאד חזרו לתורים הרגילים, כשראו שאין באופק מי שיפתח להם, וגם לא היה ניתן לתקשר עם הגורם היחיד בסביבה – החיילת באקווריום (גם שוטר טרם הגיע). בשעה 6:10 התקשרנו למת"ק קלנדיה. ניתקו לנו את הטלפון בתחילה. בשיחה השנייה ענה חייל שאמר שלא איכפת לו. לטלפון השלישי ענה חייל אחר והסביר בנימוס ש"כבר לפני 20 דקות יצא מפה קצין המת"ק והוא צריך להגיע". בשעה 6:30 הגיע פ' הקצין המוכר לנו לטובה ואמר שהיה עסוק בעניין האוטובוסים לעטרות ומשום כך הגיע רק עכשיו (ובכל זאת בחודשים האחרונים השער אף פעם לא נפתח בשעה היעודה, 6:00 בבוקר).

5.      יחס למחכים בתור: רוב הזמן כמובן אין לפלסטינים אפשרות לתקשורת עם לובשי המדים. עד השעה 6:00 היחידה בסביבה היא כאמור החיילת באקווריום שאינה יוצאת לרחבה. אך גם כשמגיעים כל שאר בעלי התפקידים – שוטר ושוטרת, שני מאבטחים אזרחיים וקצין המת"ק – קשה לפנות אליהם, גם כאשר הם יוצאים לרחבה שמחוץ לאקווריום. הם עסוקים בקפה/ סיגריה ובשיחה ערה בינם לבין עצמם. דבר שלפעמים אפילו מעכב את הזרמת התורים במכלאות.

היום נתקלנו באירוע חריג אחר – בחור פלסטיני שכבר חיכה פנימה במסלול צעק בערבית על השוטרים שעמדו מחוץ לאקווריום. השוטרת המוכרת לנו צרחה עליו בתוקפנות בחזרה. היא לא ניסתה לברר מה הוא רוצה. הוא חזר שקט וכנוע למסלול. שם הסתבר שאחותו חולה מאד בדרכה לבית חולים, מעוכבת במסלול. ראינו אותה, היא עמדה ליפול, לא הבינה מה החייל מבקש ממנה. בסוף היא פשוט עברה.

   הערת סיכום

רוב הבעיות המוזכרות  כאן – החיילות הישנות, התפקוד הלקוי של המת"ק, חוסר היעילות של ריבוי בעלי התפקידים באקווריום – יכולים להיפתר בעזרת דרישה מן האחראים בשטח לסטנדרט גבוה יותר של עבודה. לשם כך נדרשת בקרה מטעם הצבא והמשטרה, או מטעם גוף ממשלתי, שידרשו דין וחשבון מהשטח. בינתיים כל גוף אחראי על עצמו בלי שיהיה למישהו האינטרס לפתור את ההזנחה והתפקוד הלקוי במקום.