קלנדיה

שרירותיות בהפעלת השער ההומניטרי

רק ארבע תחנות בידוק היו פתוחות כשהגענו למחסום קלנדיה בשעה 5:00 אבל האנשים נכנסו חופשי דרך המכלאה השמאלית עד שהחייל סגר את הקרוסלה בשעה 5:20 ותורים התחילו להווצר עד לכניסה לאזור המקורה. התחנה החמישית נפתחה בערך באותו זמן.

בשעה 5:40 השוטר התורן (מיודענו מ') החרים את תעודת הזהות וההתר של צעיר אשר עמד ליד הקרוסלה באחד המכלאות. לא ראינו מה שקרה שם, אבל כנראה שהבחור המשיך לדחוף את הקרוסלה אחרי שהיא נסגרה. בכל מקרה הבחור היה די מסכן, בעיקר כי לא ידע כמה זמן השוטר יחזיק את ההתר שלו. שקלנו אם להתערב והגענו למסקנה שבגלל אופי השוטר, היינו רק מחמירים את מצב הבחור, ובך הסברנו לו. הבחור המעוצבן אמר שממילא  לא ילך לעבודה היום, אבל כשקיבל את ההתר בחזרה אחרי חצי שעה הצטרף לתור והממתינים נתנו לא להכנס ישר לפתח המכלאה.

בשעה 6:10 חייל המת"ק הגיע לפתוח את השער ההומניטרי אבל משום מה וותר לשוטר מ', שנהנה מתפקיד הסלקטור בשער הזה ואיסורו על אנשים להשתמש בו. הפעם החליט שכל מי שמגיע לשער בלי היתר (כי הם כבר עברו את הגיל שבו צריך היתר כדי להכנס לישראל, לפי הכלל החדש) חייב לחכות עד השעה 8:00. למשל, כבר ב-6:30 הגיע לשער זוג מבוגרים (שניהם מעל גיל 55) עם מכתב מן הקונסוליה האמריקאית המראה שיש להם תור בשעה 8:15. הזוג ידע שבגלל גילם הם לא זקוקים להיתר. אבל השוטר (והחייל המת"ק בעקבותיו) הצהיר שלא יוכלו לעבור עד השעה 8:00. אחר-כך הכריז אחד המאבטחים לכל קהל השומעים שהחוק הוא: "זקנים רק אחרי 8:00." זוג המבוגרים היו ממש במצוקה. הוא אמר לנו שהוא בא למחסום כמה ימים קודם לפני השעה 8:00  ועבר בהומניטרי ללא בעיה. אחת מאתנו רשמה את שמה, המילה "מחסום ווטש,"  ומספר הנייד על פיסת נייר ואמרה שאם הם יעמדו בפני בעיות בקונסוליה בגלל האיחור, נשמח להסביר לפקיד את המצב במחסום שמנע מהם להגיע בזמן. אחר כך הובלנו אותם לבסטת הקפה בכניסה למחסום והזמננו אותם לקפה, אבל הם סרבו לתת לנו לשלם עבורם.

אותו דבר קרה (נאמר להם שלא יוכלו לעבור עד השעה 8:00) למספר נשים זקנות, שהצטרפו לזוג הראשון בספסלים. אבל הדבר מעורר הזעם הגדול ביותר היה, בשעה 6:45, שלא נתנו לאמא צעירה (וכנראה גם האבא שלה, שליווה אותה) והילדה שלה, כבת שנתיים, עם גבס על זרועה השבור, להכנס דרך השער ההוניטרי כי בהתר לבית החולים של האמא היה כתוב 8:00. הסבא יצא מכליו מרוב עצבים. בקשנו ממנו לחכות כמה דקות עד שהתורים דרך המכלאות יתקצרו ואז נתערב עם חייל המת"ק למענם. וכך קרה, והם עברו קצת אחרי השעה 7:00 כטובה חד פעמית ומיוחדת במינה למחסום ווטש ולעם הפלסטיני שחייבים לדעת כמה להעריך אותה (וכמובן כאשר השוטר לא היה נוכח שם).

באותו זמן, צריך לציין כאן שאחרי המתנה על הספסלים, גם הזוג בדרך לקונסוליה וגם הנשים המבוגרות שישבו לידו, בשקט, בשקט הצטרפו לתורים העוברים דרך המכלאות. ועד שעזבנו בשעה ,7:20 לא ראינו שהבודקים בשרוולים שלחו אותם בחזרה כי אלה בלי התרים לא היו רשאים להכנס לפני השעה 8:00. יד אחת נוהגת כך ויד שניה נוהגת הפוך – וה"חתיירים" החכמים האלה תפסו את זה מהר.

לא בפעם הראשונה אנו מציינות ומוחות על השרירותיות שבה השער ההומניטרי מופעל. יום אחד כולם עוברים, ויום אחר - יש סידור חדש שאף אחד לא שמע עליו קודם—ואין שום שלט במחסום שמועיד על המדיניות הזאת כדי שכולם ידעו עליו --  ויכול להיות שהוא פרי הקריזה של בן אדם אחד שאוהב להפגין את רודנותו בכל הזדמנות. עוד יותר קשה להבין את ההענשה של אנשים זקנים ופעוטים, דווקא, שכל פשעם היה לבוא למחסום מוקדם בבוקר, דווקא בשעה שהשער ההומניטרי מופעל כדי להיות לעזר לאנשים בגילם. ובמקום לתת להם לעבור הם נשלחים לשבת שעה, שעה וחצי, או שעתיים במקום המתונף הזה, המסריח משתן, כי ... למעשה לא ידוע למה אלא מתוך יצר מרושע.

תחנת הבידוק 5 נסגרה בשעה 6:55 ללא הסבר ונשארה סגורה עד שהלכנו בשעה 7:20.

מתקני התאורה השבורים לא תוקנו כך שרק 5 מ-12 המתקנים דולקים בחושך