קלנדיה

צופות: 
רוני המרמן, ויוי צורי ותמר פליישמן
24/05/2015
|
אחה"צ

זה כל ההבדל.

1.

ילד בן 9 או 10 עבר לבד את המחסום.

הילד הצמיד לחלון הממוגן את הקושאן (=תעודת הלידה המקורית).

חיילת: "איך קוראים לאבא שלך?"

הילד לא ענה. לא הבין את השפה.

חיילת: "איך קוראים לאבא שלך, לאבא שלך!", צעקה כאילו הילד חרש.

האיש הבא בתור תרגם לילד את השאלה לערבית.

הילד ענה.

חיילת: "איך קוראים לאמא שלך?"

האיש תרגם, הילד ענה. הילד עבר בהצלחה את המבחן.

החיילת עשתה תנועת יד שאומרת: לך.

הילד הלך.

2.

עמדתי מול החיילת, הצמדתי לחלון את תעודת הזיהוי.

אני: "את רוצה לדעת איך קוראים לאמא שלי?"

החיילת: "בתעודת הלידה אין תמונה".

אני: "נו?"

חיילת: "אולי התעודה לא שלו".

אני: "נו?"

חיילת:" אולי התעודה גנובה".

אני: "אז?  - את רוצה לדעת איך קוראים לאמא שלי?"

חיילת: "לא צריך, את אזרחית ישראלית"