קלנדיה

איך כמעט ביליתי את הערב במעצר ומי עלול להיענש כשאני לא נשמעת לשוטרים.

אמבולנס שהגיע מפלסטין הביא אישה בת 30 שסובלת מהרעלה בכלי הדם שהתהוותה כתוצאה מהסתבכות לאחר ניתוח שעברה ברמאללה. את זה סיפר לי וואסים, איש הצוות הרפואי שבא ממזרח ירושלים כדי לקחת את החולה לביה"ח סאן-ז'וזף.

השיחה עם וואסים נקטעה בצעקות של השוטר מנשה חי שדרש שאסתלק, ו: "את ממשיכה עם השטויות שלך?".

כשנגמרו לו הצעקות אסר על הצוותים הרפואיים להעביר את החולה במקום המיועד לכך ושלח אותם אל בין שתי עמדות החיילים, "ולשם את לא הולכת!" הרעים.

לשם לא הלכתי. הלכתי למקום שמותר לי לשיטת המשטרה להיות בו, הלכתי לצדו הקדמי של מחסום הרכבים, עמדתי ע"י מעבר חצייה ומשם צלמתי את שני האמבולנסים.

מנשה חי הגיע בריצה בהולה, "תני לי תעודת זהות... את מעוכבת... לא אכפת לי למי תתלונני... את יכולה לפרסם..."

הייתי מעוכבת רק כמה דקות. מנשה דיבר בטלפון, אני יודעת עם מי דיבר כי שמעתי את שמו אבל לא יודעת מה נאמר, אני רק יודעת שכשהשיחה נגמרה לא הייתי יותר מעוכבת, רק שמעתי: "לא נמאס לך מהשטויות שלך?"  ו – "עוד פעם אחת תצלמי פה ואני לא אתן יותר לאמבולנסים לעבור".

בהמלצות שנשלחו לרשת איך לכתוב דוח צויין שחשוב להביא נימות אישיות.

אז בנימה אישית אני מתוודה שזה לא קל לעמוד מול שררה אלימה וחמושה שכזאת ושאני יודעת שיש שאומרות שמה שאני עושה זו פרובוקציה ואילו השוטר אומר שמה שאני עושה זה שטויות ואני אומרת שמה שאני עושה זה לתעד.