קלנדיה
הרבה חמושים על רכביהם פלשו לקלנדיה. לכל מקום בקלנדיה.
"תרגיל פתע ברחבי יהודה ושומרון" הודיעו ברדיו.
רק לפלסטינים לא הודיעו.
גם דווח שהתרגיל מתקיים בהוראת הרמטכל החדש.
יש פתגם שאומר שמטאטא חדש מטאטא טוב. בקלנדיה הפתגם לא תופס מים
. בקלנדיה המטאטא החדש ושלוחיו הותירו אחריהם בהלה, שבילים של כעס ושנאה כמו החותם שהשאירו הרכבים הצבאיים באדמה הבוצית אפשר היה כמעט להריח את פחד הילדים. הילדים של מחנה הפליטים.
היה שם גם קצין מג"ב שהתרברב שהשתתף בפשיטה הלילית עם חיילי יחידת דובדבן על מחנה הפליטים שעליה דווח רון בן-ישי בכתבת התדמית: http://www.ynet.co.il/
אמרתי לו את דעתי על הפעילות הנ"ל והוא אמר לי את דעתו עלי והוסיף איחולים אישיים. את המחסום עברה אישה חולה בדרך לניתוח בטן בביה"ח מוקאסד שבמזרח ירושלים באמבולנס שהגיע מהעיר שכם. אבל לפני שאישרו לאמבולנס לעבור, הוא, והחולה שבתוכו, עוכבו למעלה משעה מחוץ למחסום. התירוץ המפוקפק והבלתי קביל של האין תאומים שוב חזר על עצמו יחד עם האין יחס לאדם סובל. כשהוסרו חסימות הבירוקרטיה והאמבולנס מירושלים הגיע, יצאה האישה זקופה וגאה וצעדה ללא תמיכה וללא עזרה. לא רצתה להיחשף בעליבותה כשהיא מובלת באלונקה. "עצמאית" אמר בגאווה הפרמדיק. גם איש מבני המשפחה לא לווה אותה. כנראה איש מהם לא קיבל את אישור השלטונות. מי שלא עברו את המחסום היו אם ובנה בן התשע כי תעודת הלידה של הילד נשכחה בבית. לא עבר גם אדם מבוגר שנשא עמו קנקן חתום מלא זיתים כבושים: "את זה אסור!" פסק החייל. גם אחרי שהאיש הסיר את מכסה המיכל, הכניס את כף ידו פנימה והוציא חופן זיתים אותם הושיט לחייל שיראה שאלו זיתים, לא מטען, לא פצצה, לא נשק. כלום, זיתים, חזרה הצעקה: "אסור!". לא עברו גם סוס ורוכבו שהגיעו לתוך מעבר הרכבים. דווקא לו, לבחור הייתה התעודה הנכונה – הירושלמית - הכחולה, אבל מה הסוס? לא מלפני ולא מאחורי הסוס לא היו לוחיות זיהוי צהובות כיאה לרכב שיכול לנוע בכבישי ישראל. בסופו של דיון בין השוטרים למאבטחים שנזעקו למראה הזוג המוזר הוחלט שמאחר ולסוס אין אישורים וטרינאריים הוא מנוע מלעבור.
