קלנדיה

שחר
כל חמש תחנות הבדיקה היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:00 אבל הקרוסלה בקצה המעבר ("מכלאה") מספר 1 עדיין הייתה מקולקלת, כך שכאשר החייל באקווריום סגר את הקרוסלות במכלאות 2 ו-3 בשעה 5:10, תורים ארוכים הצטברו במהירות.

לא מובן לנו למה קשה כל כך לתקן קרוסלה במשך חמישה שבועות. אחרי שהוא הגיעו למחסום, שאלנו את חייל המת"ק על העניין הזה והוא הפנה אותנו לשוטרים במקום, אבל האחרונים התעלמו מאתנו כאשר ניסינו להשיג את תשומת לבם.  התוצאה של המצב הזה היא שני תורים ארוכים שמשתרעים מעבר לאזור המקורה של המחסום, ואלה העומדים בהם חשופים לקור ולרוחות החזקות של המקום. הבוקר התורים זזו די במהירות, אבל בכל זאת מצב העומדים בהם היה נוח יותר אילו היו סוף-סוף מתקנים את הקרוסלה המקולקולת ואפשר היה לעמוד בשלושה תורים. אנו מאוד מקוים שחוסר הזריזות בתיקון הקרוסלה לא נובע, חס וחלילה, מזלזול כלפי העוברים במחסום.

חייל מת"ק פתח את השער ההומניטרי בשעה 6:00 ושוב כל פעם שקומץ אנשים הצטבר לידו. נשים שעמדו ליד השער אפילו החמיאו לו בשקט באוזנינו (אבל הוסיפו שהמצב יום קודם, כאשר חייל או קצין אחר היה אחראי על השער, היה קשה במיוחד).

עזבנו את המחסום בשעה 6:50, כאשר התורים התקצרו עד כדי כך שהמכלאות היו ריקות. הפקק שהוביל לתוך מחסום הרכבים היה כרגיל מעיק.