קלנדיה

צופות: 
נתניה ג. ופיליס ו. (מדווחת)
09/02/2015
|
אחה"צ

חזרנו לקלנדיה השבוע. הפעם חנינו במגרש בצד הישראלי של המחסום, בבית חנינה, כדי לא להיתקע בפקק בואך מחסום ליל/ג'בע בדרך חזרה.  הגענו למחסום ב-15:45 ומצאנו אותו ריק למדי.  שלושה מעברים היו פעילים ולא היה תור באף אחד מהם.  המעבר למת"ק היה סגור.  שתי החיילות שישבו באקוואריום המשותף למעברים 4 ו-5 (מעבר המת"ק) אמרו שהן צריכות לבקש אישור לפני שפותחים את הכניסה ל-5.  אחת ממשימותינו בקלנדיה הייתה להחתים גבר פלשתיני על ייפוי כוח.  מסרנו לו את הניירות שהבאנו עבורו, בקשה להסרת מניעה ביטחונית מטעם השב"כ, והוא חתם על ייפוי הכוח. ואז הצענו לו לבדוק אם יוכל להגיש את הבקשה שלו בו בזמן כיון שהמת"ק היה אמור להיות פתוח בשעה זו ולא היו תורים בכלל.  הוא הסכים ונעמד ליד הקרוסלה במעבר 5 בעוד אנחנו נעמדנו במעבר 4 ובקשנו מהחיילות להכניס את חברנו למת"ק.  החיילות היו מנומסות וענייניות וחיש מהר השיגו את האישור והכניסו אותו פנימה.  לקח לבחור כחצי שעה לסיים להגיש את הבקשה – קבלה לא נתנו לו אבל אמרו לו שיקבל תשובה תוך חודשיים/שלושה (כנהוג).  השב"כ עובד לאט. 

לקראת השעה 16:30 זרם העוברים במחסום התחיל להתגבר (וכמובן בדיוק אז סגרו את אחד המעברים והותירו רק 2 פעילים).  בשעה זו היה עומס כבד במעברי הרכבים אבל לא היו הרבה אנשים בתור במעבר נוסעי האוטובוסים במערב המחסום.  בערך ב-16:45 התחיל להישמע קול יריות מהצד המערבי של המחסום וראינו כמה חיילים עם נשק דרוך מסתובבים ליד מסלול האוטובוסים.  בחור צעיר זיהה יריות של גז מדמיע (ונתניה, שהתקרבה לראות, אישרה את אבחנתו).  לא זיהינו מטרת הירי – לא ראינו זריקות אבנים או כל דבר חריג אחר.

עזבנו את קלנדיה ב-5 וחזרנו לירושלים.