קלנדיה
כל חמשת תחנות הבדיקה היו פתוחות ב05:10 (!!) והיה מעבר חופשי דרך הכלובים.
אך, כאשר הקרוסלות נסגרו בסביבות 05:20, התורים התארכו, ללא ספק בגלל שהקצב בתחנות הבדיקה היה אטי במיוחד. בין 05:30 ל07:00, התורים הגיעו עד לאזור המקורה של המחסום. כשעזבנו ב07:00, התורים היו קצרים יותר ולא הגיעו מעבר לכלובים.
חייל מהמנהל האזרחי יצא ב06:10 ופתח את השער ההומניטרי, ופתח אותו שוב, כל פעם שקבוצת אנשים הצטופפה מול השער.
אדם אחד, שאישור המעבר שלו הראה שהוא עובד UNWRA, ונשא גם תעודה שזיהתה אותו כמורה למתמטיקה, לא הורשה לעבור בשער ההומניטרי ובקש את עזרתנו. הוא ספר לנו שזו הפעם הראשונה שלא אשרו לו לעבור בשער ההומניטרי והוא היה נרגש למדי. כשפנינו בשמו, החייל מהמנהל האזרחי והשוטרת בתפקיד היו מאוד החלטיים שהמלה "מורה" צריכה להופיע באישור עצמו כדי שהוא יהיה זכאי להשתמש בשער ההומניטרי. האיש אמר לנו שבאישורים של עובדי UNWRA, לא מופיע כל תיאור אחר של העובד ולכן נושא את תעודת המורה שלו. בסופו של דבר, הצענו לו שישיג אישור חדש כמורה, אם כי חשדנו שUNWRA יצטרכו לפתור בעיה כזו מול המנהל האזרחי.
מצב הרוח בקלנדיה היה מרומם באופן מוזר. כל מיני אנשים נופפו לנו לשלום ( כולל אחד משומרי הביטחון שלא הכרנו כלל), הודו לנו על נוכחותנו, וקראו לנו לשוחח ולהתלוצץ. אני תמיד נדהמת לראות איך אנשים מגיעים לקלנדיה כשעוד חשוך וקר ושומרים על חוש הומור. מתנדב EAPPI שעמד איתנו, ציין שהפלסטינים מגיעים עם שלוש סוגי "עצמות/BONES":
לצערי שכחתי את הראשון, השני זה "עמוד שדרה / BACKBONE" לעמוד בדיכוי, והשלישי " חוש הומור מוטבע בעצמות/ FUNNY BONE" כדי להתמודד עם האבסורדים המובנים בכיבוש.
הערה לרשויות:
הגג המכסה את אזור ההמתנה במחסום, דולף לאורך השוליים (ואפילו לא ירד גשם הבוקר).